תא"מ 22901-03-17 בן שבת נ' מחלקת גביה ואח'

מונחת לפני בקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת העדר עילת תביעה.

השאלה הקובעת בבקשה לדחייתה של תובענה על הסף מחמת העדר עילה היא זאת:

בהנחה שהתובע יוכיח את כל הטענות אשר העלה בתביעתו האם יזכה בסעד המבוקש ( או למצער בחלקו)?

בכתב התביעה נטען כי התובע הוא בעלים של חנות בתחום השיפוט של הנתבעת 1; נתבעת 2 היא תאגיד גבייה שמבצע גביית חובות מוניציפליים עבור נתבעת 1.

בתשובה להודעת שומה שנשלחה לתובע הוא הגיש השגה; לאחר שהשגתו נדונה ונדחתה הגיש ערר; אף כי הוגש ערר נקטו נגדו הנתבעות הליכי גבייה; התובע ביקש מהנתבעות לבטל את הליכי הגבייה אך בקשתו לא נתקבלה; הליכי הגבייה כללו עיקולי בנקים שגרמו לתובע נזקים; התובע טוען כי לפי החוק אסור לנתבעת להפעיל נגדו הליכי גבייה בטרם הפך חוב המס לחלוט ומשהוגש ערר אין לומר כי חוב המס הפך לחלוט . על כן הליכי גבייה והעיקולים ננקטו שלא כדין.

הנתבעת טוענת כי עד שלא נדחתה ההשגה לא ננקטו נגד התובע הליכים. משלא הוגש ערר כנדרש תוך 30 יום נשלחו לתובע שתי הודעות דרישה בדואר רשום אשר נמסרו לתובע ביום 24.11.2016 וביום 4.12.2016. הליכי הגביה ננקטו לאחר שחלפו שלושה חודשים מיום שליחת ההודעה הראשונה. כתב הערר התקבל במשרדי הנתבעת רק ביום 7.3.2017 .

הנתבעת טוענת כי הערר שנשלח ליו"ר ועדת הערר באמצעות פקס' לא הוגש למזכירות הועדה כנדרש. הנתבעת מפנה לכך שלא צורפה על ידי התובע אסמכתא המעידה על הגשת הערר.

בישיבה המקדמית חזרו הנתבעות על טענותיהן והפנו לסעיף 3 לתקנות רשויות מקומיות ( ערר על קביעת ארנונה כללית) ( סדרי הדין בהועדת ערר) תשל"ז 1977.