תא"מ 22620-04-11 הררי נ' כחלון

הרקע לתביעה וטענות הצדדים

1.תביעה בגין נזקים שנגרמו לרכב התובע בתאונה שארעה לטענתו, ביום 29.11.09. לפי הטענה, רכב שהיה נהוג בידי נתבע 1 (להלן: "הנתבע" ו"הרכב" או "רכב הנתבע" בהתאמה), אך לא היה בבעלותו, פגע בו. התביעה שהועמדה על סך של 61,935 ₪ הוגשה הן כנגד הנתבע והן כנגד מבטחת הרכב במועד התאונה, נתבעת 2 (להלן: "הנתבעת").

2.בתביעתו טען התובע כי שעה שהרכב חנה, הנתבע פגע בצדו הימני של הרכב, פגיעה שגרמה להכרזתו של הרכב "כאובדן כללי". לדבריו, הנתבע הודה באחריותו לתאונה ואף הגיש תצהיר על כך לבא-כוחו. ואולם, הנתבעת סירבה לפצותו. בנסיבות אלו הוא ביקש לחייב את הנתבעת בריבית מיוחדת לפי סעיף 28(א) לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א–1981.

3.הנתבע הודה בכתב הגנתו באחריותו לתאונה ואף מסר תצהיר על כך לפי בקשתו של התובע. הוא הוסיף כי הרכב בו נהג היה מבוטח במועד התאונה אצל הנתבעת וכל תנאי הפוליסה מתקיימים ולכן על הנתבעת לשפות את התובע על נזקיו.

4.הנתבעת טענה בהגנתה כי מדובר במרמה, ונזקי כלי הרכב – הן של התובע והן הרכב בו נהג הנתבע לא אירעו בנסיבות המפורטות בכתב התביעה.

המסכת הראייתית

5.בתצהירו סיפר בנו של התובע (אשר יכונה להלן, לצורך הנוחות: "התובע") כי ביום 29.11.09 סמוך לשעה 20.00 בערב הוא החנה את הרכב ברמת-גן והלך לפגישה בקרבת מקום עם חבר. כשחזר עם חברו אל הרכב שמע רעש חזק של התנגשות כלי רכב. הוא מיהר עם חברו להגיע למקום חניית רכבו שם הבחין בנתבע שפגע בצדו הימני של רכבו וגרם לו נזק גדול. הנתבע יצא מהרכב התנצל מעומק ליבו והבטיח לשתף פעולה ככל שיידרש על מנת לפצותו.

6.בחקירה הנגדית טען התובע כי חנה בצד שמאל של הרחוב שאת שמו לא זכר. הוא הדגים בפני בית המשפט באמצעות מכוניות צעצוע, כי הרכב בו נהג הנתבע הגיע מהצד הנגדי לעמידת הרכב ופגע בכל אורכו של רכבו. לאחר התאונה הוא פינה את הרכב בנסיעה לביתו. בהמשך הבהיר כי תחילה נסע למקום אחר ולפנות בוקר חזר אל הרכב ונסע עמו לביתו. לשאלת ב"כ הנתבעת מדוע חברו שהיה עמו לא הגיע למסור את עדותו בבית המשפט, השיב שמדובר באירוע שארע לפני 5 שנים. התובע הכחיש כל קשר עם הנתבע וכן את טענת ב"כ הנתבעת כי הבחין בו כשהוא מתחבק עם הנתבע בבית המשפט סמוך לדיון הקודם. הוא נדרש להימצאות צבע צהוב על כלי הרכב שלו הצבוע בצבע כסף, והשיב כי יתכן שהרכב נפגע בתאונה קודמת.

7.הנתבע טען בתצהירו כי ביום האירוע ישב בפיצוציה ברמת-השרון במסגרתה פגש אדם אשר כונה "אורן הבלונדיני" (להלן: "אורן"). הוא הכיר את אורן היכרות שטחית ממכרים משותפים. אורן ציין בפניו כי הוא מעוניין למכור את רכבו, ולשאלתו האם הוא יכול לבדוק את הרכב על מנת לשקול את רכישתו, השיב אורן בחיוב ומסר לו את מפתחות הרכב. הוא נכנס לרכב והחל בנסיעה לכיוון רמת-גן, על מנת לפגוש את אחיו שהינו סוחר מכוניות על מנת שיחווה דעתו אודות הרכב. במהלך נסיעה זו הוא פגע עם הרכב ברכבו של התובע בלא כוונה ובשל העדר שימת לב מצדו. מיד לאחר הפגיעה הגיע התובע בריצה ובשיחה שקיים עמו, הוא הודה בפני התובע באחריותו לתאונה. מאחר ולא ידע היכן נמצאים מסמכי הרכב, הוא מסר לתובע את פרטיו והבטיחו כי לאחר שיפגוש באורן ימסור לו את כל המידע. הוא שב לפיצוציה ברמת-השרון וסיפר לאורן על התאונה שנגרמה באשמתו. אורן הרגיע אותו ואמר לו כי הרכב מבוטח. הוא הוסיף כי בדיעבד התברר לו כי הרכב רשום על שם חמותו של אורן. לדבריו, מאז ועד היום אורן לא יצר עמו כל קשר, ובירור שעשה העלה כי אורן חלה במחלה קשה והוא הסיק מכך כי עניין התאונה כלל אינו מטריד אותו. בחקירתו הנגדית הוא ציין כי רכב התובע חנה בניגוד לכיוון הנסיעה וכשהדגים את אופן התרחשות התאונה הוא עשה זאת באופן שרכבו נסע לאותו כיוון בו עמד רכב התובע. לשאלת ב"כ התובע ציין כי מיד לאחר שפגע ברכב התובע הוא עצר כשרכבו עדיין היה בתוך רכב התובע.