תא"מ 22491-04-14 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' אל עג'ו ואח'

בפני בקשה לביטול פסק-דין שניתן בהעדר התגוננות. פסק-הדין ניתן ביום 30.10.2014, והבקשה הוגשה בחודש יוני 2015 (היום המדויק אינו ברור, שכן הבקשה הוגשה מלכתחילה לבית משפט השלום בתל-אביב, והועברה לבית המשפט הנוכחי בעקיפין; ככל הנראה נקלטה ביום 23.6.2015). לא הוגשה בקשה להארכת מועד. המשיבה הגיבה, והמבקש לא טרח להגיב על תגובתה, למרות הזדמנות שניתנה לו, ועל כן הגיעה העת להכריע בבקשה.

התביעה היא לפיצויים בשל נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים בה היה מעורב המבקש.

פסק-הדין ניתן על יסוד אישור מסירה, לפיו נמסר כתב התביעה לאמו של המבקש המתגוררת עמו, וזו סרבה לחתום על אישור המסירה. על פי תצהיר השליח, אומתה דבר מגורי המבקש עם אמו מפי שכנים.

בבקשה טוען המבקש, כי אינו מתגורר עם אמו, הגרה בנפרד מאביו (עמו מתגורר המבקש), וכי עם האם מתגורר רק אחיו התאום. לגוף העניין הוא טוען, כי הוא מכחיש את אחריותו לתאונה, אולם בכל מקרה, מעורבותו היתה כנהג מטעם מעסיקו, ברכב של מעסיקו, ועל כן, ככל שהוא אחראי משפטית לתאונה עצמה – יש לראות את מעסיקו כאחראי לפיצוי התובעת. ההתייחסות היחידה בבקשה לשאלת מועד הגשת הבקשה היא זו: אזהרה אמנם הומצאה "לאחרונה" (בתצהיר: "על ידי שליח שהגיע אלינו לא מזמן"), אולם המבקש אינו יודע קרוא וכתוב, ועל כן פנה "מייד" לבא-כוחו להבנת פשר המסמך שקיבל. יוער, כי הבקשה נתמכה בתצהיר קצר, התומך בעובדות היסוד של הבקשה (אולם שלא נכתב בו, כי תוכנו הוקרא למבקש לפני שחתם עליו, בהינתן טענתו כי אינו יודע קרוא וכתוב).

לאחר הגשת הבקשה, נדרש המבקש, בהחלטה מיום 24.6.2015, להתייחס באופן פרטני למועד הגשת הבקשה לביטול פסק-הדין, וכן לכך שממילא, לכאורה, אחריות מעסיק לנזקים שגרם עובדו אינה פוטרת את העובד מאחריות מקבילה.

המבקש הגיש הבהרה – שלא נתמכה בתצהיר – בה הסביר בא-כוחו, כי רק ביום 1.6.2015 הסביר למבקש את משמעות האזהרה והקריא לו את פסק-הדין ואת אישור המסירה. לעניין טענות ההגנה הפנה ב"כ המבקש לפסיקה, לפיה במקרים מסוימים אכן פטרו את העובד מאחריות, חרף היותו הגורם הישיר לנזק.

המשיבה הגיבה, והתייחסה הן לשאלת המסירה, הן לשאלת המועד, והן לשאלת טענות ההגנה. המשיבה טענה, כי המסירה היתה כדין, לאור נסיבותיה ואימות דבר מגורי המבקש עם אמו; כי המועד להגשת הבקשה לביטול פסק-הדין חלף זה מכבר, שכן האזהרה נמסרה בפועל כבר ביום 5.3.2015 (צורף תצהיר שליח, לפיו מסר את האזהרה למבקש, אשר סרב לחתום על אישור המסירה), ולא הוגשה בקשה להארכת מועד להגשתה; כי בעיקר העניינים הנוגעים לשתי הנקודות האחרונות לא הוגש תצהיר תומך; וכי קיימת גם פסיקה נוגדת לפסיקה אליה הפנה המבקש.

כאמור, המבקש לא טרח להגיב – ולא מסר גרסתו המפורטת לשאלת המועד (ביתר הנקודות אין צורך בתגובתו, שכן כבר בבקשתו התייחס אליהן).

סבורני שדין הבקשה להימחק, עקב האיחור בהגשתה, וזאת מהטעם הפשוט, שלא הוגשה בקשה להארכת מועד להגשתה, ולא נמסרה גרסה עובדתית מספקת בשאלת המועד.