תא"מ 22470-06-14 איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' גמאל ואח'

1.לפניי תביעה כספית על סך 24,958 ₪, בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 01.07.2013 בין כלי רכב מ"ר 52-115-61 (להלן: "רכב התובעים") לבין כלי רכב, מסוג משאית, מ"ר 90-772-12 (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לנסיבות התרחשותה.

3.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה נשמעו ראיות הצדדים, העידו הנהגים המעורבים בתאונה ועד ראייה נוסף מטעם התובעים.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לערוך חלוקת אחריות לקרות התאונה.

הגם שהצדדים הסכימו למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים מצאתי ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי.

אני מאמין לגרסתו של נהג רכב התובעים, באשר לסיבה לעצירה בשול הימין של הכביש, במקום האסור לעצירה וחניה, כפי שהוא העלה זאת לראשונה בטופס ההודעה לחברת הביטוח (ת/1). אני גם מאמין לגרסתו של נהג רכב התובעת כי הוא לא הספיק להניח משולש אזהרה כפי שאף נהג רכב המשאית מעיד אודות מה שנהג רכב התובעים אמר לו מיד לאחר התאונה (עמ' 6, שורות 12-11 לפרוטוקול).

עצירה בשול הכביש במקום האסור לכך יכולה להוות גורם מרכזי לקרות התאונה. יחד עם זאת, סבורני כי בנסיבות העניין לעצירה הייתה סיבה מוצדקת והיא נעשתה בתום לב, לאור נורת תקלה שנגלתה על צג המחוונים ברכב התובעים, ותחת הפעלת ארבעת האורות ההבהוב.