תא"מ 22444-11-13 עשיוי ואח' נ' ארגמן ואח'

1. בפני תביעה לתשלום סך של 10,481.40 ₪ בגין נזקים שנגרמו לתובעים בתאונת דרכים.

2. סכום התביעה, כמעט כולו, אינו שנוי במחלוקת, למעט הסך 1,000 ₪ בגין אובדן ימי עבודה, נסיעות ועוגמת נפש שלטענת הנתבעים התובעים לא הוכיחו. לעומת זאת שנויה האחריות לתאונה במחלוקת.

3. התובע 1 שנהג ברכב, הנמצא בבעלותו של התובע 2, טוען כי נסע בכביש 60 מבאר שבע לכיוון עומר וכי בהתקרבו לרמזור, עת היה בנתיב הימני של הנסיעה, עצר עקב רמזור אדום ורכב הנתבע 1 התנגש בו מאחור. לדבריו שמע "בום" אחד. לטענתו אין לו מה לדבר עם הרכב השני כי הוא לא פגע בו.

4. לטענת הנתבע 1 נהג ברכבו כשאחותו לידו כשרכב התובע 1 מהנתיב השמאלי לנתיב הימני בפתאומיות, בלא שאותת ובלא שנתן זכות קדימה לרכבו ועל כן נאלץ הוא לבלום בלימה פתאומית.

5. מנגד, הוא טוען, בלימה זו לבדה לא היא שגרמה לתאונה אלא העובדה כי הרכב שנסע מאחוריו, רכבה של צד ג', לא שמר מרחק מספיק מרכבו – התנגש בו והדף אותו לכיוון רכב התובע.

6. גם צד ג' מאמתת את דברי הנתבעים לעניין סטיית רכב התובע מנתיב שמאל לנתיב ימין, אלא שלדבריה היא שמעה את רכב הנתבע 1 מתנגש בו ולאחר מכן, כשהתנגשה היא ברכב הנתבע 1, לא גרמה ההתנגשות השניה אלא לנזק קל לרכב התובע 1 באמצעות רכב הנתבע.

7. המחלוקת בין הצדדים היא האם היתה פגיעה ישירה בין הנתבע לבין התובע, ורק לאחר מכן הצטרף לתאונה קיימת צד ג', או האם הספיק הנתבע לעצור את רכבו אחרי רכב התובע, ורק כתוצאה מפגיעתו של צד ג' ברכב הנתבע, נהדף הנתבע לעבר רכב התובע, ובאופן כזה נגרם נזק לרכבו של הנתבע, הן בחלקו האחורי והן בחלקו הקדמי.

8. ראשית עלי להכריע בעניין אחריות התובע והאם סטה בפתאומיות ממסלולו למסלול הנתבע 1.

9. אם אקבע כי התובע אחראי בלעדית לתאונה ולנזקיו, אין נפקות לשאלה מי מבין הנתבעים לרבות צד ג' אחראי לה. רק אם אקבע כי האחריות לתאונה – כולה או חלקה – אינה נופלת על שכם התובע 1, תישאל בהכרח השאלה על שכם מי מבין הנתבעים וצד ג' היא נופלת.

10. התובע 1 העיד כי נסע בנתיב ישר ולא סטה. בתחילת דבריו העיד, מול שרטוט הכביש שהוצג לו, כי נסע ישר אך סימן בידו את הנתיב הימני ביותר, המיועד לפניה ימינה. כשנשאל התובע "היית כל הזמן בנתיב הזה?" ענה: "כן. לא סטיתי". אך הן איש לא שאל אותו, בשלב זה, אם סטה. התובע העיד כי ברכבו היו אשתו וילדיו. אך לא הביא את אשתו לעדות.

11. חזקה ידועה היא כי עד שעל עדותו מוותר צד, היה מעיד עדות ככל הנראה שאינה נוחה לאותו צד.

12. מול טענת התובע כי לא סטה עומדות טענות שלושה עדים, הנתבע 1, אחותו של הנתבע 1 וצד ג', כי סטה. כולם גם מעידים כי סטה ימינה, מהנתיב השמאלי לימני. איש אינו טוען כי סטה שמאלה, מהנתיב הימני ביותר לכיוון המוליך לפנייה ימינה, לנתיב הימני המוליך קדימה.

13. לכן מסקנתי היא שהתובע סטה בפתאומיות ממסלולו ויצר מצב פתאומי שחייב את הנתבע (ואחריו את צד ג') לעצור בפתאומיות.

14. לדברי התובע שמע "בום" אחד, כאמור, אך "הרכב השלישי הגיע ופגע ברכב השני רק אחרי שהרכב השני פגע בי" (עמ' 3 שורה 10 לפרוטוקול). דבר זה סותר את העדות של "בום אחד".

לדברי הנתבע היו שני זוגות של מכות. בזוג הראשון חבטה בו צד ג' סימולטנית עם חבטתו בתובע וחוזר חלילה כשהזוג השני היה פחות חזק (עמ' 4 שורה 4-6 לפרוטוקול). במקום אחר העיד כי היה בום אחד של התנגשות מקדימה ולאחר מכן שני בומים מהפגיעה מאחורה (עמ' 5 שורה 4-5). במקום נוסף ציין כי היו 4 בומים (עמ' 7 שורה 21).

15. לדברי אחות הנתבע שהעידה היא הרגישה - 1. מכה מאחור שדחפה אותם קדימה למכונית התובע 2.חבטה שממנה נהדפו לאחור למכונית צד ג' ו-3.נדחפו שוב אל מכונית התובע (3 הדיפות) (עמ' 9 שורות 24-25). כן טענה אחותו של הנתבע כי היא נהדפה אחורנית בגלל אימפקט המכה וקבלה מכה בצוואר. קשה לדעת מכך האם קבלה קודם מכה מרכב התובע ורק אחר כך מרכב צד ג', או להיפך.