תא"מ 22424-04-14 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' קרגולה ואח'

1.לפניי תביעה כספית ע"ס 7,746 ₪, בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 10.02.2012, בין כלי רכב, מ"ר 20-421-71 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מסוג משאית, מ"ר 69-311-61 (להלן: "המשאית") (ולהלן: "התאונה").

2.למעשה, אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לנסיבות התרחשותה.

3.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה הוצגו ראיות הצדדים, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי, כך שתעשה חלוקת אחריות לקרות התאונה בין הנהגים המעורבים בה.

הגם שהצדדים הסכימו למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי:

5.1.אני מעדיף את גרסתו של נהג רכב התובעת, בקשר לנסיבות קרות התאונה, אשר עדותו הייתה קוהרנטית וסדורה, וזאת על פני גרסתו של נהג משאית הנתבעים אשר לא תאמה לגרסה הראשונית של הנתבעים.

5.2.צורת החניה כפי שתיאר נהג המשאית היה נראה לי מופרך לחלוטין. לא ברור הכיצד ייתכן כי התאונה קרתה דווקא עם רכב התובעת הגם שנהג המשאית מעיד כי המשאית חנתה שם במשך כעשרים דקות לפני קרות התאונה.

הסברו של נהג המשאית לכך שכלל הנראה נהג רכב התובעת התעסק עם הטלפון ולכן השתפשף עם רכבו בפינה המשאית, לא נראית לי סבירה, ואינה מבוססת.