תא"מ 22414-04-14 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' שחר ואח'

מונחת בפני תביעה, שעניינה תאונת דרכים, אשר אירעה ביום 27.5.13 בשכונת הר חומה בירושלים בין כלי רכב נושא מספר רישוי XXXXXX ובין כלי רכב נושא מספר רישוי XXXXXXX (להלן: "התאונה").

אין חולק כי אירעה התאונה, אך יש חולק באשר לנסיבות התרחשותה.

העידו בפני שני הנהגים המעורבים בתאונה והוגשו הראיות.

בתום הדיון בתביעה, לאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הסמיכו באי כח בעלי הדין את בית המשפט לפסוק את הדין על דרך הפשרה, על פי סע' 79 א לחוק בתי המשפט התשמ"ד-1984. זאת לאחר שהובהר לצדדים כי פסק הדין יינתן עם נימוקים קצרים, וכי העילות לערעור על פסק דין זה הינן מצומצמות ביותר, כך שקיים קושי משמעותי לערער עליו.

לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את הראיות, ובשים לב לנסיבות קרות התאונה ומוקדי הנזק ברכבים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את התביעה.

עדותה של נהגת הנתבעים, אשר הובאה כתימוכין בגרסת הנתבעים, היתה קוהרנטית וברורה. לדבריה, התאונה התרחשה עת ביקש רכב התובעת להיכנס לחניה, אשר היתה ממוקמת מימין לנתיב נסיעתו. נהגת הנתבעים, אשר נסעה מאחורי רכב התובעת, פגעה בחלקו האחורי שמאלי בהיסח הדעת. נהגת הנתבעים תיארה הרכב בו פגעה כמאזדה שחורה. היא העידה, כי הפגיעה ברכב התובעת היתה קלה, וכי לאחר שיצאו הנהגים מרכביהם אישר בפניה נהג התובעת, כי הפגיעה האמורה בחלקו האחורי של רכב התובעת אינה משמעותית. נהגת הנתבעים טענה, כי רק לאחר מכן התברר לה, כי נהג התובעת מייחס לה פגיעה בכלי רכב שונה, אפור בהיר, אשר לו פגיעות בחלקו האחורי ובצידו הימני. נהגת התובעת טענה בתוקף, כי רכב התובעת היה מאזדה שחורה, וכן כי רכב התובעת לא יכול היה להיפגע בתאונה בצידו, שכן אין כל גדר או דבר החוסם את הכניסה לחניה.

עדותו של נהג התובעת, אשר הובאה כתימוכין בגרסת התובעת, לא היתה משכנעת. נהג התובעת העיד, כי נהגת הנתבעים פגעה בו מאחור. עם זאת, הוא טען, כי מימין לכניסה לחניה היו ממוקמים עמודים נמוכים, בגובה של כ- 70 ש"מ. לטענתו, כתוצאה מהפגיעה מאחור נהדף אל עבר העמוד בצד, וכך נפגע רכבו בצד. עדותו זו לא היתה משכנעת. בתמונות המקום ת/3, כמו גם בגוגל מפות, לא ניתן לראות עמודים במקום בו טוען נהג התובעת כי הם נמצאים. נהג התובעת הסביר, כי עמודים אלה הוצבו לאחר צילום התמונות, והמחיש, כי העמודים נמצאים על המדרכה, סמוך לתחנת האוטובוס במקום, קצת לפני הפנייה ימינה, מימין לפניה (עמ' 3 לפרוטוקול, שורות 24-26).

אף אם נניח, כי אכן העמודים ממוקמים במקום לו טוען נהג התובעת, לא ברור כיצד כתוצאה מהפגיעה מאחור, על ידי רכב שנסע בניצב לרכב התובעת, ואשר הגיע מכיוון תחנת האוטובוס , נהדף רכב התובעת, אשר היה בעיצומה של פניה ימינה, אל עבר העמודים שהיו ממוקמים במרחק משמעותי מימין לו. נהג התובעת אמנם ניסה להסביר, כי התחיל את הפניה לחניה קצת לפני הכניסה לה. הסבר זה לא תואם את האופן בו המחיש נהג התובעת קודם לכן את הנסיבות שהובילו לתאונה, כאשר תיאר בפשטות שפנה ימינה לחניון. ומכל מקום גם הסברו זה אינו מתיישב עם טענת ההדיפה לה הוא טוען, נוכח מיקום רכב הנתבעים הפוגע ונוכח מיקוםהעמודים, סמוך לתחנה מימין על גבי המדרכה.

זאת ועוד, נהג התובעת העיד, כי מייד לאחר התאונה הבחין רק בנזק לחלקו האחורי של רכב התובעת, ולא הבחין בנזק שנגרם לצד הרכב. הוא טען, כי הפגיעה ששמע היתה לחלק האחורי של הרכב, וכי כלל לא הלך לבדוק את צד הרכב, ובלשונו: "שמעתי בום מאחורה אז הלכתי לאחור" (עמ' 5 לפרוטוקול, שורה 7). יתר על כן, נהג התובעת אישר, כי הוא כלל לא דיבר עם נהגת התובעת על הנזק לצד האוטו, שכן במעמדה הבחין רק בנזק לחלקו האחורי של הרכב, ובלשונו: "באותו מעמד אמרתי לה רק על הפגיעה מאחורה, אחרי שנכנסתי לחניון הסתכלתי מה קרה. זה לא כזה אכפת לי כי זה רכב חברה, אני לא משלם את הנזק. באופן טבעי כשזה רכב חברה יש לך גיבוי אז כשירדתי מהרכב ראיתי שיש פגיעה מאחורה בלבד, נכנסתי לחניה סרקתי את הרכב שוב וראיתי שיש פגיעה מימין. היא לא ידעה את זה" (עמ' 5 לפרוטוקול, שורות 9-13).

טענת נהג התובעת לפיה לא הבחין בפגיעה בצד מעוררת תהיות. הפגיעה בצד רכב התובעת אינה מבוטלת, ולא ברור כיצד לא הבחין בה נהג התובעת בעת התרחשותה. למעלה מכך, אם אכן נהג התובעת לא הבחין בפגיעה כלל, יתכן, כי זו לא התרחשה כתוצאה מהתאונה.

לפיכך התרשמתי כי התובעת לא הרימה הנטל המוטל עליה להוכחת גרסתה, וכי לא ניתן להעדיף את גרסת התובעת על פני גרסת הנתבעים.

לאור האמור הנני מורה על דחיית התביעה, וזאת ללא צו להוצאות, למעט שכר עדים, כפי שנפסק במהלך הדיון.

המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כח הצדדים.

ניתן היום, י"ג אדר תשע"ה, 04 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.