תא"מ 22385-06-16 ביטאר נ' ביטוח ישיר איי די איי חברה לביטוח בע"מ

לאחר עיון בכל מסמכי התיק, אני מחליט כך:

אני קובע דיון הוכחות ביום 2.7.17 בשעה 08:30.

המזכירות תקצה לדיון ביומני 4 שעות.

כזכור, הנתבעת מתגוננת בטענה עיקרית, לפיה נסיבות התאונה העצמית המדווחת ע"י המבוטח וע"י אחותו (שנטען ע"י התובע כי נהגה ברכב בשעת התאונה) אינן נכונות או אינן אמת, ולפיה גם זהות הנהגת המדווחת אינה נכונה או אינה אמת.

הנתבעת הגישה בקשה להתיר לה תצהיר חוקר פרטי מטעמה באיחור (לאחר סיום עדויות התביעה), עפ"י הלכת סוויסה. בקשה זו עברה גלגולים שונים, בין היתר, נוכח חילוף שנעשה בייצוג התובע שגרם לעיכוב בירור הדברים בתיק. בשלב הזה, התובע כבר הגיש מלוא ראיותיו (תצהיר עדות ראשית של התובע עצמו ותצהירה של אחותו כנהגת). הנתבעת טרם הגישה ראיותיה, והגישה את מסמכי החקירה הפרטית ואת תמלולי השיחות שנעשו "בתשלומים", כאשר התמלולים האחרונים הוגשו בלשכתי במעטפה סגורה ביום 9.4.17.

לאחר עיון במסמכי החקירה, אני סבור שלצורך הכרעה סופית שלי בבקשת הנתבעת הנ"ל, ראוי שהנתבעת תגיש תחילה באופן מסודר (במעטפה סגורה ללשכתי) תצהיר כדין (חתום ומאומת כדין) של החוקר הפרטי, על כל צרופותיו ותמלוליו (יש למספר במספר רץ ידנית כל אחד ואחד מהדפים המצורפים לתצהיר החוקר, כדי להבטיח התמצאות מיטיבית וקלה בחומר), ובתצהיר מצופה למצוא את החשדות העיקריים של החוקר הפרטי ושל הנתבעת וכן ביסוס מלא ומנומק שלהם, תוך הפנייה לנספחי תצהיר החוקר (למספרי הדפים הרלוונטיים). הרעיון הוא שביהמ"ש לא אמור לנבור במסמכים ובתמלולים כדי להבין למה התכוונו החוקר והנתבעת, אלא עליהם להיות ברורים ומפורשים ומנומקים מאוד בהצגת חשדם. בתצהיר החוקר ובשאר תצהירי הנתבעת (ככל שיוגשו) מצופה למצוא הבהרה, כמה שיחות (מכל סוג) בסה"כ נערכו בין הנתבעת או מי מטעמה לבין התובע או מי מטעמו (לרבות הנהגת), תוך ציון מועדי השיחה, אופן/מיקום התרחשותה וכן מי השתתף בה והאם נעשתה באופן גלוי או סמוי.

אני מורה אפוא לנתבעת לעשות אלה:

1. להגיש בלשכתי תצהיר החוקר (עפ"י ההוראות המיוחדות הנ"ל) עד יום 15.5.17.

2. להגיש עד יום 15.5.17 לתיק ביהמ"ש עם עותק ישירות לב"כ התובע כל ראיה אחרת שבכוונת הנתבעת להשמיע ולהציג. יוזכר האופן שבו עפ"י דין יש להגיש ולהעיד תמלולי שיחות מוקלטות.