תא"מ 22258-08-14 מגדל חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' אמור ואח'

מונחת לפניי תביעה כספית מיום 14.8.14 ע"ס 24,404 ₪ בסדר דין מהיר בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכב התובעת בתאונת דרכים מיום 29.6.13 (להלן: "התאונה").

התאונה התרחשה בשעה 15:00 או בסמוך לכך , ברח' הגדרות שבסביון והיו מעורבים בה רכב התובעת נהוג בידי התובע 2 ורכב הנתבעים, נהוג בידי הנתבע 1.

ביום 1.5.16 נערכה לפניי ישיבה מקדמית (ראשונה ויחידה בתיק), בה נשמעו עדויות הנהגים. הואיל ומדובר בתביעה בסדר דין מהיר, ינומק פסק הדין באופן קצר ותמציתי בהתאם לקבוע בתקנה 214 טז (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי , התשמ"ד- 1984.

טענות הצדדים

נהג התובעת טוען, כי התאונה אירעה בעת שעמד בחניה וכאשר דלת רכבו פתוחה, הגיח לפתע נהג הנתבעים ופגע בדלת וגרם לנזקים.

מנגד טוען הנתבע 1, כי התאונה אירעה עת נסע בנתיב נסיעתו כדין, פגע בו רכב התובעים בכך שדלתו נפתחה בחוסר זהירות וכתוצאה מכך, נגרמו הנזקים.

דיון

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ואת עדויותיהם, עמדתי על נסיבות קרות התאונה ועיינתי במסמכים שהוגשו לבית המשפט ובכלל זה בכתבי הטענות, בטפסי ההודעה על התאונה, בחוות דעת שמאי התובעת, ובתמונות הנזק מצאתי לקבוע כי מרבית האחריות לקרות התאונה רובצת על נהג התובעת כך שהוא נושא באחריות בשיעור של 70% לתאונה ואילו נהג הנתבעים באחריות של 30%.

תחילה אעיר באשר לתוואי הדרך, כי מהתמונות שהוגשו לעיוני וכן מעדויות הצדדים עולה, שמדובר ברחוב שמתעקל ימינה והתאונה אירעה מיד לאחר העיקול (ת/3).

נהג התובעת העיד, שלאחר שחנה במקום חניה מותר, הוא פתח את דלת רכבו קלות "ועוד חיפשתי משהו באוטו כדי לצאת איתו" (עמ' 1 לפרוט' שורה 9) והוסיף שלפני שיצא מהרכב לא ראה את רכב הנתבעים מגיע.

כמו כן הוא סיפר על התנהלות ידידותית בין הנהגים בכך שהם החליפו פרטים ברוח טובה ולאחר מכן, נהג הנתבעים יצר עימו קשר בניסיון לייתר את ההוצאה בגין הנזק , אבל לדבריו הוא לא נעתר להצעה הזו שכן הוא סבר שהאשמה אינו רובצת לפתחו עם כל החמלה שחש כלפי נתבע 1, שהיה באותה עת חייל בשרות סדיר.

מנגד, העיד נהג הנתבעים, שבעת שהוא נסע, דלת רכב התובעים נפתחה בפתאומיות ולא הייתה לו אפשרות להימנע מהתאונה. הוא סיפר שנסע במהירות מאוד נמוכה שכן מדובר בכביש שמתעקל ימינה, והוא שלל את האפשרות שהדלת הייתה פתוחה עוד טרם קרות התאונה. בנוסף, הסביר שהוא לא חש אחראי לקרות התאונה. אבל הוא התנצל והציע פתרון לתשלום הפיצוי על הנזק שאירע, מאחר ודובר ברכב שאינו בבעלותו, אלא שייך לאם של חבר שלו וגם בשל העובדה, שלא היה לו זמן לעסוק בתיקון הרכב וניהול הדיון לצורך תשלום הנזק.

אעיר, כי בשונה בתיקים מסוג זה, בתיק דנן, עדותם של שני הנהגים המעורבים הותירה עלי רושם חיובי. התרשמתי שכל אחד מהם משיח ומספר את הדברים כהוויתם, אולם מבחינת הנתונים העובדתיים בשטח, כפי שנראים בתמונות מקום התאונה ולגביהם העידו הנהגים וכן, לאור מוקדי הנזק, אני סבורה שהתאונה אירעה בעת שדלת רכב התובעים כבר הייתה פתוחה עת חלף על פניה רכב הנתבעים ולא נפתחה באופן פתאומי, כפי שסיפר נהג הנתבעים.

מסקנתי זו מתבססת על כך, שדלת התובעים נפגעה בדופן וברכב הנתבעים ניכרת פגיעת מעיכה בפגוש הימני הקדמי, מוקד פגיעה זה משקף בדיוק את האופן בו רכב הנתבעים התנגש בדלת הפתוחה.

מצאתי לייחס את עיקר האחריות לקרות התאונה לנהג התובעים, לאור תקנה 80א לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961, האוסרת על פתיחת דלת של רכב אלא לאחר נקיטת כל אמצעי זהירות הדרוש לאבטחת שלומם של עוברי דרך וכפי שהעיד התובע, הוא לא נהג כך. לכך מתווספת העובדה, שהוא חנה מיד לאחר עיקול הדרך, דבר שהקשה במידה מסוימת על נהג הנתבעים לראות את רכב התובעים מבעוד מועד, אולם סבורני, שאם נהג הנתבעים היה נוסע במהירות איטית יותר ותוך שימת לב, היה יכול להבחין בכך שהדלת פתוחה ולכן, ייחסתי לו אחריות מסוימת אם כי מופחתת.

לא מצאתי לנכון ליתן משמעות רבה להצעת נהג הנתבעים לפיצוי מחוץ לכותלי בית המשפט, שכן כפי שהתרשמתי מהעד, מדובר באדם נורמטיבי ומנומס, שחש אחריות לכך שרכב שאינו שייך לו היה מעורב בתאונה ומתוך רצון להימנע ממחלוקות ואי נעימויות כלפי בעלת הרכב הציע את שסופר.