תא"מ 22232-12-14 פרידמן נ' זהבי

בפניי בקשה לביטול פסק דין מיום 19/3/15 שניתן בהעדר הגנה ובצידה בקשה להארכת מועד להגשת הבקשה.

הארכת מועד:

אין חולק כי פסק הדין שניתן בהעדר הגנה הומצא למבקשת עוד באפריל 2015 וכי הבקשה הראשונה לביטול פסק הדין הוגשה ביום 24/9/15, כשבקשה מעודכנת הוגשה, באמצעות עורך דין, רק ביום 18/10/15. בנסיבות אלה עותר המשיב לדחיית הבקשה אך משום האיחור בהגשתה.

מאחר שהמועד להגשת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה קבוע בחיקוק, הרי שנדרש 'טעם מיוחד' להארכת מועד להגשתה.

אכן, בעבר נטה בית המשפט לראות את ה'טעמים המיוחדים' ככאלה שתלויים בנסיבות חיצוניות, שאינן בשליטת בעל הדין, ואף טעמים הקשורים בבעל הדין או בא כוחו לא התקבלו כמצדיקים האחרת מועד. ואולם, ניתן להבחין בהגמשה מסויימת בפסיקה ומתן משקל שונה ל'טעם המיוחד' הנדרש בהתאם לטיב ההליך (ע"א 6842/00 ידידיה נ' קסט, פ"ד נה(2) 904), באופן שבתי המשפט לוקחים בחשבון את סיבת הטעות, מידת הזלזול בבית המשפט (ע"א 8547/96 אלימלך נ' מנהל מס שבח מקרקעין. ניתן ביום 10/3/99; בש"א 6708/00 אהרון נ' אהרון, פ"ד נד(4) 702) ואף מתן משקל לסיכויי ההליך העיקרי (רע"א 4538/11 צמח נ' גבאי. ניתן ביום 3/1/13). הגמשה זו מקורה בתפיסה משתרשת לפיה לא ראוי שיינתנו פסקי דין על יסוד נימוקים טכניים או מחדלים של בעלי הדין, שניתן היה לרפאם בפסיקת הוצאות מתאימות לבעל הדין שכנגד. כל זאת כדי להגשים את הזכות החוקתית של גישה לערכאות.

לאור האמור באיזון שבין סיבת המחדל ובכלל זה אי הבנת התובעת כי גם לאחר שהסתיים ההליך המשפטי בבית המשפט המחוזי מרכז, קיים בין הצדדים הליך אחר בו היא נדרשת להגיש כתב הגנה; לבין הגנתה האפשרית כפי שתפורט להלן, מצאתי להאריך את המועד להגשת הבקשה לביטול פסק דין.

בקשה לביטול פסק דין:

המבקשת מאשרת שהומצא לה כתב התביעה. בנסיבות אלה אין מקום להורות על ביטול פסק הדין מחובת הצדק. יחד עם זאת רשאי בית המשפט לשקול לבטל פסק דין שניתן בהעדר הגנה, תוך איזון בין סיבת המחדל וסיכויי ההגנה (ע"א 64/53 כהן נגד יצחקי, פ"ד ח 395).

לעניין המשקל היחסי של שני השיקולים, מאחר שביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה כרוך בזכות החוקתית לגישה לערכאות (רע"א 8292/00 יוספי נגד לוינזון, ניתן ביום 27/2/01, לא יכולה להיות מחלוקת בדבר משקלו היחסי העדיף של השיקול השני (פס"ד כהן לעיל, ע"א 5000/92 בן ציון נגד הנאמן על נכסי י.בן ציון, פ"ד מח(1) 830) כשעל המחדל ניתן על פי רוב לכפר בדרך של פסיקת הוצאות לטובת הצד השני (אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 343 וההפניות שם (מהדורה שמינית, 2005)).

לאור האמור, יש לבחון בעיקר סיכויי ההצלחה בהגנה. הלכה היא כי אין הנתבע חייב להראות הגנה איתנה ובטוחה, אלא ניתן להסתפק לצורך הליך זה בהגנה אפשרית בלבד (אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 343 וההפניות שם (מהדורה שמינית, 2005).

המבקשת העלתה מספר טענות הגנה. באחת מהן טענה כי המשיב הוא שהפר את הסכם המכר שבין הצדדים משלא שילם מלוא סכום התמורה במועד הקובע למסירת החזקה ואף נותרה שארית חוב שטרם שולמה. המשיב עצמו אינו חולק כי העביר סכום כסף רק ביום 22/9/10. בנסיבות אלה טענתה של המבקשת כי הדירה היתה מוכנה למסירה במועד שסוכם, אלא שבשל הפרת ההסכם מצד המשיב נמנעה מלפנותה, היא טענת הגנה אפשרית לצורך שלב זה של ההליך.

עוד יושם לב לטענה נוספת שעלתה לפיה הסכם המכר מעגן זכותה של המבקשת לדחות את מועד המסירה לתקופה של עד שלושה חודשים בכפוף לתשלום. גם בכך יש משום הגנה אפשרית בשלב זה.

לאור האמור ומבלי להביע עמדה באשר לגוף המחלוקת ולטענות שהועלו, די באמור כדי להוות הגנה אפשרית, המצדיקה במידת ההוכחה הנדרשת בשלב זה, להורות על ביטול פסק הדין.

התוצאה:

אשר על כן,