חכם נ' לביטוח בע"מ

בפני בקשה לתיקון כתב התביעה, בין היתר, באופן של תיקון סכום התביעה, העברת ההליך לסדר דין "רגיל" וצירוף חוות דעת רפואיות.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הנני נעתר לבקשה ואיני רואה צורך בתגובה לתגובה.

ובמה דברים אמורים, הלכה היא שעת נדרש בית משפט לבחון השאלה אם יש להיעתר לבקשה לתיקון כתב תביעה יש לבחון שתי שאלות: הראשונה – האם כתב התביעה המתוקן מעמיד הפלוגתא האמיתית לדיון והשנייה – האם יש בתיקון כדי לגרום לצד השני עוול שפיצוי כספי אינו יכול לתקנו (ר' לדוג' ר"ע 330/85 אלבו נ' רבינטקס (פורסם בנבו).

במסגרת זו יש לקחת בחשבון, בין יתר השיקולים, גם את התנהלות בעלי הדין והשלב בו מוגשת

הבקשה. הלכה שהשתרשה הינה שבתי המשפט נוקטים בבקשות שכאלה בגישה ליברלית וברוחב לב

(ר' לדוג' רע"א 1819/11 עיריית חולון נ' אלינובק (פורסם בנבו).

כמו כן נקבע שאין להתעלם מחריגים בהם תיקון כתב התביעה יכול למנוע מהצד שכנגד הגנה שהיתה

קמה לו אם היתה מוגשת הבקשה מחדש – כדוג' טענת התיישנות.

המשיבה אינה מעלה טענה שיש בה להוות חריג המצדיק דחיית הבקשה.

מאחר ויש בתיקון כדי להעמיד את הפלוגתאות האמיתיות במחלוקת ולאור השלב המקדמי בו נמצא

ההליך, ניתן לכפר על "העוול" שנגרם למשיבה, לאחר שהגישה זה מכבר כתב הגנה, בדרך של חיוב

בהוצאות.