תא"מ 22139-11-12 דין נ' לגזיאל

1. בפניי בקשה לביטול פסק דין, שניתן כנגד המבקשת בהיעדר הגנה ובמעמד צד אחד ביום 10.2.2013.

2. לטענת המבקשת, לאחרונה נודע לה על קיומו של ההליך בעת שננקטו כנגדה הליכים בהוצאה לפועל וכי הייתה המומה ומיד פנתה למשיבה לקבל את מסמכי כתב התביעה ואישור המסירה. רק ביום 1.3.2015 הובאו לידיה מסמכים אלו. באישור המסירה של כתב התביעה ניתן לראות באופן ברור כי אין היא חתומה על אישור המסירה אלא אדם בשם "רפי" והוא ככול הנראה, אביו של בעלה. המבקשת טוענת כי מזה מספר שנים, היא ובעלה אינם מצויים בקשרים טובים עם חמה וכי יחסיהם עלו על שרטון עד כדי איבה חזקה בין הצדדים. עוד טוענת המבקשת כי אישור המסירה בתיק ההוצאה לפועל נחתם גם הוא על ידי "רפי", ולפיכך, לא הומצאו לידיה. לטענת המבקשת, המשיבה היא זו אשר נהגה בחוסר זהירות מוחלט ונסעה אחורה תוך שהיא פוגעת בחוסר שימת לב ברכב המבקשת.

3.לטענת המשיבה, פסק הדין בתובענה ניתן ביום 10.2.2013, ולאחר שהמבקשת התעלמה מדרישת תשלום פסק הדין, פעלה היא לפתיחת תיק הוצאה לפועל כנגד המבקשת. ביום 4.12.2013 הומצאה האזהרה למשיבה, עובדה המלמדת כי המבקשת ידעה על פסק הדין אשר ניתן נגדה בהליך זה. בקשתה זו של המבקשת הוגשה בניגוד לתקנה המורה למבקשת להגיש בקשה להארכת מועד בטרם הגשת הבקשה לביטול פסק הדין. המשיבה טוענת כי באחריות המבקשת היה לשנות את כתובתה ברשומות הרלוונטיות, ככל ואכן עברה דירה. התנהלות המבקשת עולה כדי זלזול בהליך המשפטי אשר התנהל כנגדה. מדובר באירוע תאונה בו רכב המשיבה נפגע מאחור כתוצאה מאי שמירת מרחק של נהגת רכב המבקשת ואילו קיומה של חברת ביטוח אין בה כדי לגרוע מיריבות הצדדים.

4. בתשובתה של המבקשת ציינה היא כי מסירת כתב התביעה וכן מסירת האזהרה בוצעה

לכתובת ברח' האצ"ל 24 בחולון לידיו של רפי, אבי בעלה, בעוד שהמבקשת מתגוררת ברחוב

אילון פנחס 23 בחולון, וזוהי גם כתובתה המעודכנת בתעודת הזהות של המבקשת. לפיכך, אין המדובר במסירות כדין.

5. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים מצאתי להורות על ביטולו של פסק הדין מן הטעמים שיפורטו להלן: א. הארכת מועד שנקבע בחיקוק

אכן, כטענת המשיבה, נראה כי אף לשיטת המבקשת איחרה היא את המועד להגשת בקשת הביטול של פסק הדין, שכן מיום קבלת המסמכים לידיה ביום 1.3.15 ועד להגשת בקשת הביטול ביום 14.4.15 חלפו להם מעל ל-30 הימים הקבועים בתקנה 201 לתקסד"א. יתר על כן, המבקשת לא מפרטת את המועד המדויק שבו נודע לה אודות תיק ההוצאה לפועל אלא מתייחסת למועד האחרון שבו נמסרו לה המסמכים מאת המשיבה, ואין להסתפק בזאת. שהרי, ככל שאכן לא בוצעו לידיה מסירות כדין ולא ידעה אודות תיק ההוצאה לפועל, המועד לתחילת מניין הימים הוא במועד שבו נודע לה אודות ההליכים שננקטו כנגדה ולכל המאוחר במועד שבו פנתה ללשכת הוצאה לפועל לשם קבלת פרטי התיק. בנסיבות אלו, על המבקשת היה להגיש בקשה להארכת המועד ולצרף טעמים מיוחדים בהתאם לקבוע בתקנה 528 לתקסד"א. ספק אם ניתן להסתפק בטענה כי זו פנתה לשם קבלת המסמכים מאת המשיבה. יחד עם זאת, בהתאם לדין, בית המשפט מעניק משקל רב יותר לטענות המהותיות תוך ביצוע איזון מתאים אל מול טענות פרוצדורליות, ואף יש ומעניק ארכת חסד במקרים המתאימים כדי שלהגיע לחקר האמת ועשיית דין וצדק.

ב. ביטול מחובת הצדק בחינת אפשרות ביטול פסק הדין מחובת הצדק מעלה, כי טענת המבקשת לאי ביצוע מסירות כדין, נוכח היותה מתגוררת בכתובת אחרת מזו אשר אליה בוצעו המסירות, היתה יכולה בנקל להתברר אילו היתה מצרפת ראיה המצויה בשליטתה, והוא תדפיס מרשם האוכלוסין המעיד על מקום מגוריה הרשום בעת שבה בוצעה המסירה. ואין מקום לקבל כתחליף צילום מתעודת הזהות שלה, אשר אינה מעידה על המועד שבו נרשמה כתובתה בספח תעודת הזהות. מלכתחילה בחרה המבקשת לצלם רק את חלקו של הספח ומכאן שלא ניתן להסיק מהצילום האם הכתובת עודכנה לאחר מועד המסירה או שמא עובר לה. בנסיבות אלו, לא עמדה המבקשת בנטל הפרכת חוקיות המסירה, אשר בוצעה לחמה. בהנחה שזה התגורר ביחד עם המבקשת ובעלה, אזי נחזית המסירה לחוקית בהתאם לאמור בתקנה 481 לתקסד"א. על כן, לא מצאתי להורות על ביטולו של פסק הדין מחובת הצדק. ג. ביטול לפי שיקול דעת בית המשפט במסגרת זו על בית המשפט לבחון שני מבחנים אלו: סיבת מחדלו של המבקש להתגונן, וסיכויי ההצלחה כי הגנתה של המבקשת תתקבל.

באשר למבחן הראשון, טענת המבקשת כי חמה לא מסר לה את המסמכים שהגיעו לידיו בשל האיבה שביניהם, אינה מהווה בנסיבות העניין עדות לזלזול מופגן בהליכים המשפטיים אלא לכל היותר רשלנות מצידה של המבקשת, אשר ניתן לרפאה בהטלת הוצאות בגין הנזק שנגרם למשיבה.

באשר למבחן השני, שהוא החשוב מבין השניים, נראה כי למבקשת יש סיכויי הצלחה כנגד התביעה לאור טענתה כי המשיבה היא זו אשר נהגה בחוסר זהירות מוחלט ונסעה לאחור תוך שהיא פוגעת בחוסר שימת לב ברכב המבקשת. טענתה כי לא היא האחראית לקרות התאונה הינה טענה המצריכה ומצדיקה קיום בירור ראייתי כדין, ולפי שהמדובר בזכות חוקתית עליה להישמע בפני בית המשפט. לפיכך, מצאתי להעדיף זכות זו על הפגמים הפרוצדורליים אשר ניתן לרפאם באמצעות הטלת הוצאות, כפי פסיקת בתי המשפט בעניין.

6. לאור האמור לעיל, מצאתי להורות על ביטולו של פסק הדין לפי שיקול דעת בית המשפט

ובכפוף לתשלום הוצאות המשיבה בסך של 2000 ₪ בתוך 15 ימים. ככל שלא ישולמו ההוצאות במועדן, תדחה הבקשה ופסק הדין יוותר על כנו.

7. על המבקשת להגיש לתיק בית המשפט כתב הגנה בתוך 20 ימים מיום המצאת החלטתי זו. ימי פגרת בית המשפט יבואו במניין הימים.