תא"מ 21993-12-13 פריים-ליס ניהול ציי רכב בע"מ נ' מוסלח ואח'

בפני בקשה להורות על ביטול פסק דין שניתן כנגד הנתבעת 2 (להלן: "המבקשת"), בהיעדר הגנה, ביום 27.2.14.

המבקשת טוענת כי רק לאחרונה, ביום 4.4.15, הומצאה לה אזהרה מלשכת ההוצאה לפועל ונודע לה כי ניתן נגדה פסק דין בהיעדר הגנה.

המבקשת מבהירה, כי נקבעה ישיבה מקדמית בבית משפט ביום 10.5.15, לאחר מתן פסק הדין, ולכן חל אצלה בלבול.

המבקשת בבקשתה אינה מסבירה את מחדלה באי הגשת הגנתה במועד.

המבקשת מבססת בקשתה על סיכויי הגנתה מפני התביעה, בטענה כי בפיה טענות הגנה נכבדות, אותן היא מפרטת במסגרת בקשתה.

בתמצית אציין, כי לטענת המבקשת התאונה נשוא התביעה אירעה במועד בו היא לא פעלה במקום התאונה אלא פעלה חברה אחרת, אשר עסקה בביצוע עבודות בכביש מכח הסכם שנחתם בינה לבין המבקשת. נוכח האמור, לטענת המבקשת, האחריות לנזק היתה על הקבלן והנתבע 1 ואין כל יריבות בינה לבין התובעת.

התובעת, המשיבה, טוענת כי אין לבטל את פסק הדין, בהינתן כי המבקשת עצמה מודה כי ידעה על מתן פסק הדין כבר ביום 4.4.15 עת קיבלה את האזהרה מלשכת ההוצאה לפועל, והחלו הליכי ההוצאה לפועל כנגדה. עוד טוענת המשיבה כי ב"כ המבקשת קיבל לידיו ביום 8.8.14 את החלטת בית המשפט מיום 28.7.14, אשר ביטלה את הדיון ואף הבהירה למבקשת כי עליה להגיש בקשה לביטול פסק דין, ככל שברצונה להשיג על פסק הדין שניתן במעמד צד אחד (נספח א' לתגובה).

למרות האמור, המבקשת בחרה לשקוט, ורק לאחר כשלוש שנים מהמועד בו קיבל בא כוחה את ההחלטה ממנה ידעה המבקשת אודות מתן פסק דין, הוגשה הבקשה הנדונה לביטול אותו פסק דין.

המשיבה טוענת כי משלא התייחסה המבקשת למחדליה, יש לדחות את הבקשה ואין כלל לדון בטענות ההגנה אותן מעלה המבקשת.

המבקשת ענתה לתגובת המשיבה וטענה כי ידוע למשיבה שהנתבע הנכון הינו הנתבע 1, אך בשל העובדה כי לבטח לא איתרה אותו, החליטה לנהל תביעה כנגדה, הגם שאינה קשורה לאירוע התאונה. המבקשת ממשיכה וטוענת כי הטלת העיקולים שהוטלו עליה מהווים לשון הרע.

דיון והכרעה

לאחר שקראתי בעיון את טענות הצדדים, מצאתי כי דין הבקשה להתקבל בכפוף לתשלום הוצאות.

תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984 (להלן: "תקנות סד"א") קובעת כי בעל דין רשאי לבקש ביטולו של פסק דין שניתן בהיעדרו, בתוך 30 יום מיום שנודע לו על פסק הדין.