תא"מ 21950-01-14 איזילוב נ' טולדנו, 32648-01-14 טולדנו נ' איזילוב

הדיון בשתי התביעות שבכותרת, האחת כספית והשנייה שטרית, אוחד בהחלטה מיום 9/4/14.

טיעוני התובע

לטענת מר פליקס איזילוב ( להלן: " התובע " ), הוא עוסק בביצוע עבודות והרכבת פרקטים, וכי הזמין ממר ברוך טולדנו ( להלן – " הנתבע " ), העוסק בהתקנת חיפויים, סחורה בסך כולל של 18,500 ₪, ולתשלום סכום זה הוא מסר לנתבע שיק אחד בסך של 3,500 ₪ ו- 3 שיקים על סך 5,000 ₪ כל אחד. בהמשך, הנתבע הזמין ממנו ביצוע עבודות של התקנת פרקטים ומדרגות, בשווי של 9,500 ₪ לערך. כן הוסכם כי התובע יחזיר לנתבע חלק מהסחורה שרכש ממנו, בשווי של 5,700 ₪, כך שהחוב של הנתבע לתובע עמד על סך כולל של 15,200 ₪ כולל מע"מ, ולסילוק חוב זה הסכימו הצדדים כי הנתבע יחזיר לידי התובע שלושה שיקים מתוך ארבעת השיקים שהתובע מסר לידי הנתבע כנגד הזמנת חומרים, בסכום של 5,000 ש"ח כל אחד. התובע טוען כי הוא ביצע את העבודות שהנתבע הזמין אצלו, לשביעות רצונו של הנתבע, וחרף זאת, כל פניותיו לנתבע להשיב לידיו את שלושת השיקים הנ"ל לא נענו על ידי הנתבע, ואף הגיש את השיקים לביצוע בלשכת ההוצל"פ, והם השיקים נשוא התביעה בתיק ת.א. 32648-01-14. עוד טוען התובע כי הסחורה המוחזקת על ידו, שלפי הסכמות בין הצדדים הוא עתיד להחזירה לנתבע, גורמת לו נזק של הוצאות אחסון בסכום כולל של 2,000 ₪, אך הנתבע, כאמור, ממשיך להתעלם מפניותיו של התובע אליו לקבל חזרה סחורה זו. התובע עותר לחייב את הנתבע לשלם לו את הסך של 15,200 ₪ וכן את הוצאות האחסון בסכום של 2,000 ₪.

טיעוני הנתבע

לטענת הנתבע, במהלך חמש השנים האחרונות, הוא העסיק את התובע כקבלן משנה בביצוע עבודת שונות, ונהג לשלם לו שכר של 1,500 ₪ ומע"מ כדין עבור כל יום עבודה בן 8 שעות. הנתבע מאשר כי בתאריך 13.02.13 הזמין התובע מהנתבע סחורה בעלות כוללת של 18,500 ₪ וכי סכום זה שולם לו בארבעה שיקים כפי שציין התובע. לטענתו, ההמחאה הראשונה על סך 3,500 ₪ נפרעה ושלושת ההמחאות הנותרות, על סך 5,000 ₪ כל אחת, לא נפרעו עקב מתן הוראות ביטול על ידי התובע. לטענת הנתבע, ביום 24.02.13 הוא ביקש מהנתבע לבוא ליום עבודה בן 8 שעות בבית פרנקפורט בתל אביב, כדי לעזור לקבלני המשנה שעבדו במקום לסיים את הפרויקט שעתיד היה להסתיים באותו היום. לטענתו, התובע ועובד נוסף שלו בשם ארתור איזילוב הגיעו למקום העבודה בשעה 11:30 במקום בשעה 08:00 בבוקר, עבדו שם עד לשעה 16:00 ועזבו את המקום לאחר שבצעו חלק קטן מתוך העבודה שנדרשו לבצע. לפיכך, הסכום שזכאי לו התובע עבור עבודתו באותו היום הוא 1,000 ₪ ומע"מ, שמקוזז מסכום שלושת השיקים שלא נפרעו, בעוד שהסכום בחשבונית על סך 8,160 ₪ בתוספת מע"מ שהתובע הוציא ביום 02.05.13 ( למעלה מחודשיים לאחר ביצוע העבודה החלקית שנעשתה ביום 24.02.13 ) הוא מופרז במאות אחוזים מהסכום המגיע לתובע, שעמד, כאמור, על סך של 1,000 ₪ ומע"מ. הנתבע מכחיש כי סיכם עם התובע שישלם לו תמורת העבודות בבית פרנקפורט סך של כ- 9,500 ₪ וכי הסכים לקבל בחזרה חלק מפרקט עץ שנרכש ממנו.

דיון והכרעה

אין מחלוקת כי התובע רכש מאת הנתבע סחורה במחיר של 18,500 ₪, ששולם על ידי התובע בארבעה שיקים, האחד בסך של 3,500 ₪, שנפרע, ושלושה שיקים נוספים בסך של 5,000 ₪ כל אחד, שחוללו עקב הוראת ביטול מאת התובע. משכך, מודה התובע כי הוא חייב לשלם לנתבע את יתרת החוב הנ"ל, בסכך כולל של 15,000 ₪.

כן מוסכם כי התובע סיפק לנתבע, במועד מאוחר יותר, עבודות שהאחרון הזמין אצלו ואשר בוצעו בפרויקט פרנקפורט באזור תל – אביב ( להלן – "הפרויקט " ). מחלוקת בין הצדדים באשר לעלות עבודות אלה שהנתבע חייב לתובע.

התובע העיד כי הנתבע התחייב לשלם לו עלות העבודות בפרויקט לפי כמות העבודות ולא לפי ימי עבודה, כאשר הוא ביצע עבודה בשטח של 150 מ"ר, במחיר של 280 ₪ למ"ר, וכי עבודות אלה הוא ביצע במשך כיום וחצי. בצד זאת, הוא העיד כי הוא לא זוכר את הסכומים ולא זוכר את הכמויות של העבודות והחומרים ( עמוד 3 שורה 15 ו- 20 לפרוטוקול ). התובע לא הגיש ראיה בכתב או כל ראיה אחרת לתמוך בטענתו כי הנתבע התחייב לשלם לו תמורת העבודות לפי שטח וכמות העבודות והחומרים שהושקעו שם וכי ישולם סך של 280 מ"ר לכל מ"ר. אין כל הסבר מניח את הדעת לכך שההסכמות הנטענות הנ"ל לא תועדו בכתב ולכך שהתובע לא תיעד את כמות החומרים והעבודות שביצע שם, לרבות מדידה של שטח העבודה, קל וחומר שעה שבמקום עבדו קבלנים אחרים במקביל. העדר תיעוד כאמור והעדר התחייבות בכתב של הנתבע לשלם לתובע סך של 280 ₪ לכל מ"ר תומכים בגרסת הנתבע כי ההסכמה הייתה לתשלום סכום כולל לפי יום עבודה אחד ולא לפי שטח וכמות העבודות. יתרה מזאת, היצמדות לטענת התובע כי הוסכם על תשלום של 280 ש"ל למ"ר וכי הוא ביצע עבודות בשטח כולל של 150 מ"ר מביאה למסקנה כי מגיעה לו תמורה כוללת בסכום של 42,000 ₪, דבר הסותר את טענתו בכתב התביעה לפיה החוב המגיע הוא בסכום כולל של 9,500 ₪. ועוד, שטח העבודה לו טוען התובע בעדותו בבית המשפט, שהינו 150 מ"ר, אינו עולה בקנה אחד עם שטח העבודות כפי שהתובע עצמו ציין בחשבונית שהוציא בגין עבודות אלה ביום 2/5/13. מלבד זאת, לא מצאתי הסבר סביר לכך שהתובע נמנע מלציין בכתב התביעה ובתצהירו מיום 7/1/14 כי הנתבע התחייב לשלם לו סך של 280 ₪ לכל מ"ר, אלא שטען כי הנתבע התחייב לשלם לו תמורה כוללת בסכום של 9,500 ₪ לערך. הטענה לתשלום 280 ₪ לכל מ"ר עלתה אך במהלך עדותו של התובע בבית המשפט. אומנם, התובע ציין בחשבונית הנ"ל כי התשלום הוא לפי כמות העבודה וסוגה, כמפורט שם, יחד עם זאת, חשבונית זו הוצאה כשלושה חודשים לאחר סיום העבודות, ולא נערכה במהלך ביצוע העבודות או בסמוך מאוד למועד סיומן ולא מדובר במסמך אשר מהווה התחייבות של הנתבע או מסמך מאושר בחתימתו של זה לעניין שטח העבודה ועלותה. לא ברור הכיצד ידע התובע לזכור, בחלוף שלושה חודשים כאמור, את הכמות ושטח העבודה שביצע עבור הנתבע, ועל מה נסמך הוא בקביעת המחירים שצוינו באותה חשבונית. התובע הסביר בעדותו בבית המשפט את פשר השיהוי בהוצאת החשבונית בכך כי סוכם עם הנתבע כי זה ישלם לו את התמורה ומשלא שילם זה את התמורה הוא הוציא את החשבונית במועד הנ"ל ( עמוד 3 שורות 11-12 לפרוטוקול ). לא שוכנעתי כי המדובר בהסבר סביר, שכן, היה על התובע להוציא את חשבונית בסמוך מאוד לאחר ביצוע העבודות, ולאחר מכן נדרש הנתבע לשלם את החוב לפי חשבונית זו, ושיהוי של שלושה חודשים אינו סביר ואינו תומך בטענה זו של התובע. ועוד, התובע נמנע מלהעיד את מי שעבד עמו בפרויקט, הוא מר ארתור איזילוב, על מנת לתמוך בגרסתו כי הנתבע התחייב לשלם לתובע את עלות העבודות לפי שטח העבודה ולפי 280 ₪ לכל מ"ר. המדובר בעד מהותי ביותר, שעדותו רלבנטית ועיקרית לעניין היקף העבודות שהתובע ביצע שם, משך הזמן במהלכו בוצעו עבודות אלה, שאף הוא במחלוקת בין הצדדים, ותמורה עליה הוסכם בין הצדדים. אי זימונו של עד זה לעדות מטעם התובע מחזק ממשית את גרסת הנתבע. התובע נדרש להסביר פשר אי זימונו של העובד הנ"ל והשיב כי אין צורך בכך ( עמוד 4 שורה 6 לפרוטוקול ). הסבר זה לא משכנע כלל.