קבלאן נ' נעמה ואח'

1.התובע טוען כי הוא הבעלים של משאית. בעת שהמשאית היתה במהלך עיקול חד שמאלה, בעליה מהכפר ראמה לכיוון גית ג'אן, המכונית של הנתבע 1 (להלן: הנתבע), המבוטחת בידי הנתבעת 2, נסעה בכיוון הנגדי לקראת העיקול. שני כלי הרכב התנגשו, ובתביעה זו עותר התובע לפיצוי בגין נזק רכוש שנגרם למשאית.

2.לגרסת התובע, המכונית של הנתבע החליקה על הכביש הרטוב, סטתה מנתיבה אל תוך נתיב המשאית והתנגשה בה. לגרסת הנתבעים, המשאית היא זו שנסעה בתוך הנתיב של המכונית.

3.הגעתי למסקנה כי התובע לא הטה את מאזן ההסתברויות בניסיונו להוכיח את גרסתו, ועל כן דין התביעה להידחות.

4.אין מחלוקת שבמקום התאונה מדובר בכביש בעל שני נתיבים. כל צד הרי טוען שהשני סטה אל תוך נתיבו-שלו. מקובלת עלי טענת הנתבעים לפיה הנזק לשני כלי הרכב תואם לגרסת הנתבעים יותר מאשר לגרסת התובע. אין מחלוקת על כך שהמשאית שעברה בעיקול החד שמאלה ניזוקה בדופן השמאלי האחורי, וכי המכונית של הנתבע ניזוקה בחזיתה השמאלית-קדמית. הצדדים הסכימו כי תיק המשטרה בקשר לתאונה יהווה ראיה. נהג המשאית מסר במשטרה כי "...באמצע הסיבוב ראיתי ממול רכב שזה טנדר מיצובישי שפתאום שמעתי חריקת בלמים והרכב החליק והתנגש עם חזיתו בדופן שמאל של המשאית בה נהגתי" (ת/1 ש' 4-7). אין מחלוקת על כך שלמצער תחילה, הנתבע נסע בתוך נתיבו-הוא (פרוטוקול 4.1.2015 ע' 14 ש' 17). לשיטת התובע המכונית של הנתבע התנגשה במשאית באמצע העיקול (שם, בתחתית העמוד). כאשר רכב מחליק, הוא ממשיך, מפאת כוח ההתמד, באותו וקטור שבו הוא נע ברגע שלפני אבדן האחיזה בכביש. על כן, אם המכונית של הנתבע החליקה בתוך הסיבוב, היא היתה מתחילה לסטות אל תוך הנתיב הנגדי באופן כמעט מיידי, ואם המשאית זיהתה את הרכב "מולו", ההתנגשות היתה צריכה להיות חזיתית או למצער, המכונית של הנתבע היתה פוגעת בחלק הקדמי של המשאית. ודוק: לשיטת התובע, היה קיר בטון בצד ימין של המשאית ולא היה מקום לברוח (פרוטוקול 4.1.2015 ע' 12 ש' 12). דא עקא, אין מחלוקת שהמשאית לא ניזוקה לא בחזית ואף לא בקדמתה. אמנם, אם ההחלקה של המכונית של הנתבע היתה מתחילה כאשר כלי הרכב כבר היו זה לצד זה, המכונית של הנתבע היתה יכולה לחצות את הגבול בין הנתיבים לקראת סוף המעבר של המשאית, תוך גרימת הנזקים שאירעו בפועל (מפגש בין הפינה הקדמית-שמאלית של המכונית והדופן השמאלי-אחורי של המשאית). דא עקא, גרסת התובע אינה שהמכונית של הנתבע החלה להחליק בתוך העיקול החד כאשר כלי הרכב היו זה לצד זה; כאמור, הוא ראה את מכונית הנתבע 1 מולו ("ראיתי מולי רכב.. שפתאום שמעתי חריקת בלמים").

5.גרסת הנתבעים היא אשר מתיישבת עם התרחשות התאונה. הנתבע העיד כי הוא זיהה את המשאית מולו כאשר היא היתה בנתיב נסיעתו; ברגע האחרון ניסתה המשאית לברוח ימינה כדי למנוע את ההתנגשות (ראו הודעת הנתבע 1 במשטרה, ש' 14-16), והמכונית של הנתבע התנגשה עם החלק האחורי של דופן שמאל של המשאית. אכן, אם המשאית היתה בנתיבו של הנתבע , וגם אם היה, כשיטת התובע, קיר בטון בצד הימיני של הכביש (מנקודת המבט של המשאית), היה למשאית לאן לברוח – מחוץ לנתיבו של הנתבע ואל תוך הנתיב הנגדי, שבו המשאית היתה אמורה להימצא מלכתחילה.

6.התובע טוען כי יש לזקוף לחובת הנתבעים את אי-הבאת הנוסע הנוסף במכונית הנתבע וכן אי-הבאת תמונות הנזק למכונית, שכן הנתבע העיד כי נערכה לה שמאות. הנתבעים טוענים בענין אי-הבאת העד כי מדובר בעד המתגורר כיום באילת. גם אם אניח כי יש לזקוף את אי-הבאת העד ואת תמונות המכונית לחובת הנתבעים (ואזכיר בענין זה כי נטל השכנוע רובץ על כתפי התובע), לאור האמור לעיל בענין התאמת הנתונים המוסכמים בענין מיקום הנזקים על כלי הרכב, אין באי הבאת הראיות הללו על ידי הנתבעים בנסיבות הענין כדי להטות את לשון המאזניים לטובת התובע.

7.הנתבעים במצביעים על כך שנהג המשאית נהג ללא ביטוח חובה; התובע מצביע על כך שהנתבע נסע ללא רשיון רכב תקף למכונית, ומוסיף וטוען כי מבין מחדלים אלה של הצדדים, הנסיעה ללא רשיון רכב תקף של הנתבע היא שיכולה להשפיע על גרימת התאונה, שכן בנסיבות אלה מכוניתו עלולה להיות במצב מכני לקוי. אלא שהתובע לא הוכיח, באמצעות חוות דעת מומחה או בדרך אחרת, כי ליקויים במכונית הנתבע השתתפו בפועל בשרשרת גרימת התאונה. מעדותו של נהג המשאית עלה כי זה הועמד לדין מספר פעמים בבית המשפט לתעבורה, עד כדי כך שהוא לא זכר שבגין נסיעתו ללא ביטוח חובה באירוע מושא תביעה זו הוגש נגדו כתב אישום (פרוטוקול 4.1.2015 ע' 13 ש' 2-12). התמונה המתבהרת היא של נהג משאית עם היסטוריה של חוסר הקפדה מזה, ומכונית ללא רשיון רכב תקף, ואיש מהצדדים לא הוכיח כי נתונים אלה השפיעו בפועל על גרימת התאונה. התובע מצביע על כך שהנתבע לא הגיש תביעה נגדו; אולם התובע עצמו המתין כארבע שנים וחצי כדי להגיש את תביעתו (התאונה אירעה ביום 14.12.2009 והתביעה הוגשה ביום 1.6.2014).

8.התובע טוען כי הנתבע 1 סתר את עצמו כאשר מסר במשטרה תחילה כי קנה את המכונית ביום 30.11.2009 ואילו לאחר מכן עומת עם העובדה שהמכונית הורדה מהכביש עת הנתבע נהג בה עוד לפני המועד הנזכר, ביום 29.11.2009. לטענת התובע ענין זה פוגע במהימנות הנתבע. הנתבע העיד בשלהי שנת 2015 כי הוא לא זוכר אם המכונית היה בבעלותו עת הורדה מהכביש (פרוטוקול ע' 13 ש' 20-21). עיון בתיק המשטרה מעלה, לכאורה, כי הנתבע החזיק ברכב עוד לפני שקנה אותו. ב"הודעת אי שימוש ברכב" מיום 29.11.2009 בתיק, תחת "בעל/נהג הרכב" פרטיו של הנתבע אינם מופיעים לבדם אלא, מופיעים גם פרטים של אדם נוסף, זוהידאה נגיה. בחקירתו במשטרה מסר הנתבע:

"אני קניתי את האוטו חדש בתאריך 30.11.09 בלי טסט....

ש. מדוע נסעת באוטו כאשר יש לך הורדה מהכביש מטעם ניידת ... מתאריך 29.11.2009?