תא"מ 21670-07-15 כהן נ' ארועטי

לפניי בקשה לסילוק על הסף של תביעה שהגיש המשיב נגד המבקשת לסעד כספי בסך של 40,000 ₪, שעילתם – בייצוג משפטי שנתנה המבקשת למשיב בשנת 2009.

לאחר שעיינתי בבקשה לסילוק על הסף, ומשלא הוגשה תשובה חרף חלוף המועדים (לרבות ארכה שניתנה), ולאחר שנחה דעתי כי המבקשת המציאה למשיב הן את הבקשה והן את החלטות בית המשפט לעניין תשובה, החלטתי לדון בבקשה וליתן החלטה על פי הבקשה ועל פי החומר שבתיק בית המשפט.

דין הבקשה להתקבל, ודין התביעה – להימחק על הסף, משאין הכתב מגלה עילה. להחלטתי זו הגעתי גם לאחר ששקלתי את הגישה המחמירה הנקוטה בפסיקה לעניין סילוק על הסף של תביעות. להלן יובאו נימוקיי לכך.

כתב התביעה אינו מאומת בתצהיר, כדרישת תקנה 214ג לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984. ארכה שניתנה בהחלטת מערכת מיום 20.9.2015 להשלמת החסר – לא סייעה, והמחדל לא תוקן. די היה בכך על מנת להצדיק את מחיקת התביעה, אולם מאחר שהמבקש אינו מיוצג, לא הייתי מקפיד עמו בעניין זה, אילו ניתן היה לחלץ מכתב התביעה עילת תביעה מבוססת ולו במעט – אך לא כאלה הם פני הדברים.

המשיב, הוא התובע, מגולל בכתב התביעה, שנוסח ללא ייצוג משפטי ובלשון שאינה משפטית, את פרשת ייצוגו בידי המבקשת, ואינו מכחיש, כי השיקים שמסר למבקשת לתשלום שכר טרחתה – חוללו באין פירעון, בהעדר כיסוי מספיק. המשיב גם אינו כופר בעובדה, שאחד השיקים האמורים נועד לשלם את אגרת בית הדין לעבודה – תשלום שלא זו בלבד שהמבקשת, כעורכת דין, אינה חייבת לשלם במקום המשיב, אלא שאף נאסר עליה מפורשות לעשות כן (וראו לעניין זה כלל 44 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), תשמ"ו – 1986). על רקע זאת, סירובה של המבקשת להמשיך ולייצג את המשיב – אינו מעורר כל קושי משפטי.

אם ניתן היה להניח, כי טרונייתו של המשיב נוגעת להחלטתה של המבקשת לחדול מייצוגו, או לעיתוי החלטה זו, על סף פשרה בהליך, באה הסיפא לכתב התביעה, שבה מציין המשיב כי פרע את כל חובותיו –

"חוץ מלאורנה [המבקשת – ע"י] שלפני כחודש הצעתי לה קחי 4000 ₪ ואורנה רצתה ממני 7000 ₪..."

כלומר – בכתב התביעה עצמו, מודה המשיב כי נותר לו חוב כלפי המבקשת, וכי הוא ביקש להסדירו על דרך הפשרה.

עוד יש לציין, כי בכתב התביעה אין כל הסבר כיצד הגיע המשיב לסכום התביעה – 40,000 ₪, מהם נזקיו הנטענים וכיצד קשורה בהם המבקשת. ממילא לא צורפה כל אסמכתא לנזקים נטענים אלה.

מכאן שגם אם נתעלם מן המחדלים הדיוניים שהוצגו לעיל, עובדות כתב התביעה, גם אם יוכחו, אינן מקימות עילת תביעה, ויש להורות על סילוק התביעה על הסף.

הבחירה במחיקת התביעה נובעת מן העובדה, שאפשר שאילו פנה המשיב לייעוץ משפטי, ואילו נוסח כתב התביעה כנדרש ובאופן ברור, אפשר היה לחלץ ממנו עילות תביעה – מבלי להביע עמדה בשאלת תקפותן של עילות אלה. לא ראיתי לחסום את דרכו של המשיב לפעול כך, אם ימצא לעשות כן, ובכפוף לכל טענה אחרת העומדת למבקשת, לרבות טענות התיישנות ושיהוי.