תא"מ 21629-07-15 איילון חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' אלחבאנין ואח'

1.לפניי בקשה לדחיית ההודעה לצד שלישי שהוגשה נגד המבקשים בתיק זה בשל מעשה בית דין מהטעם של השתק עילה/ פלוגתא.

2.רקע עובדתי – 

2.1המדובר בתביעת שיבוב בגין תשלום תגמולי ביטוח ששולמו למבוטח התובעת בשל נזקים שנגרמו לרכב בתאונת שרשרת מיום 11.12.2011, שבה היו מעורבים שלושה כלי רכב. התובעת היא חברת ביטוח, שביטחה בביטוח מקיף רכב מ.ר. 92-752-56 (להלן: "הרכב המבוטח"), שבו נהג במועד הרלבנטי מר מודלינגר (להלן: "הנהג"). הנתבע 1 ושולח ההודעה, הוא הבעלים של רכב מסוג מאזדה מ.ר 86-466-56, שבוטח במועד הרלבנטי על ידי הנתבעת 2 (להלן: "רכב הנתבעים"). על פי הנטען בכתב התביעה, בעת שנסע נהג הרכב המבוטח בכביש 40 לכיוון צפון ובעקבות עצירה פתאומית של הרכב שנסע לפניו, עצר הנהג את רכבו עצירה מוחלטת ומיד לאחר מכן, רכב הנתבעים שנסע אחריו לא שמר מרחק מספיק, לא הצליח לבלום ופגע בו מאחור. כתוצאה מהתאונה, נגרם לרכב המבוטח נזק משמעותי והוא הוגדר "אובדן גמור". התובעת שילמה למבוטחה בגין נזקי התאונה סך של 18,600 ₪, המשוערך ליום הגשת התביעה לסך של 19,725 ₪. לטענת התובעת, האחריות להתרחשות התאונה מוטלת על הנתבע 1, באשר נהג בחוסר זהירות, לא שמר מרחק מספיק מהרכב הראשון ולא נהג כפי שנהג סביר היה נוהג בנסיבות העניין. הנתבעת 2 חבה בתשלום הפיצוי מכח היותה המבטחת של רכב הנתבעים.

2.2הנתבעים טענו מנגד, כי הנתבע 1 הצליח לבלום רכבו בעקבות הרכב הראשון, אולם רכב צד ג' (להלן: "הרכב השלישי") שלא שמר מרחק ממנו, פגע בו מאחור והדפו לעבר הרכב הראשון. בנסיבות אלה הייתה התאונה בלתי נמנעת. הנתבעים הגישו הודעה לצד ג', נגד נהג הרכב השלישי וחברת הביטוח שביטחה את רכבו - היא התובעת, וטענו כי האחריות להתרחשות התאונה ולנזקים שנגרמו לכלי הרכב רובצת לפתחו.

2.3בכתב הגנתם, טענו הצדדים השלישיים לקיומם של השתק עילה או השתק פלוגתא כלפי שולחי ההודעה, נוכח קביעת בית המשפט בת.א. 42162-01-12 (להלן: "ההליך הקודם"), שהנתבעים וצד ג' היו צדדים לו בתביעות הדדיות.

3.בישיבה מקדמית שהתקיימה בתאריך 13.1.2016, חזרו הצדדים השלישיים על הטענה כי יש לדחות את ההודעה לצד ג' על הסף נוכח מעשה בית-דין. הנתבעים מנגד טענו, כי בפסק הדין שניתן לא נקבעו ממצאים פוזיטיביים ביחס לרכב הראשון ועל כן, לא נתגבש מעשה בית-דין במקרה דנן. בהתאם להחלטתי, הצדדים הגישו סיכומים בכתב בעניין זה.

4.המבקשים טענו בסיכומיהם, כי בהליך הקודם קבע בית המשפט, כי נהג הרכב השני (נתבע 1 בתיק דנן) לא הרים את הנטל להוכחת אחריות נהג הרכב השלישי (צד ג' 1 בתיק דנן) לפגיעה ברכבו ואשר על כן, דחה את התביעה. קביעה זו, לשיטתם, היא קביעה פוזיטיבית על אף היותה על דרך השלילה ועל כן, קביעת בית המשפט יוצרת השתק עילה והשתק פלוגתא, המונעת מהנתבעים ושולחי ההודעה להעלות טענותיהם ביחס לאחריות נהג הרכב השלישי להתרחשות התאונה. לטענתם, התנאים הנדרשים לתחולת הכללים בדבר השתק פלוגתא והשתק עילה מתקיימים במקרה זה ועל כן, יש לדחות את ההודעה לצד השלישי מחמת מעשה בית-דין.

5.הנתבעים טענו מנגד, כי בהליך הקודם לא נשמעו העדים הרלבנטיים בשאלת הדיפת רכב הנתבע 1 ולא הוצגו ראיות ועל כן, הפלוגתא בעניין זה לא הוכרעה באופן פוזיטיבי. בנוסף, ההליך הקודם, התמקד הנתבע 1 בנזקים שנגרמו לרכבו מאחור ולא בחזית ובית המשפט לא קבע ממצא פוזיטיבי בשאלת ההדיפה והדגיש, כי הדחייה ההדדית מקורה בחסר בראיות ואי העדפת גרסת אחת על פני רעותה. בנוסף, לא הייתה כל הכרעה ביחס למעורבות הרכב הראשון בתאונה. הצדדים השלישיים, שנתבעו בהליך הקודם, לא טרחו להעיד את נהג הרכב הראשון ונמנעו מלהציג את טופס ההודעה שמסר.

דיון ומסקנות: