תא"מ 21592-09-16 ש. שלמה רכב בע"מ נ' שרייר ואח'

מעיון בטענות הצדדים סביב הבקשה לביטול פסק הדין, עולה כי הנתבע 2 היה מעסיקו של הנתבע 1, באת התאונה, וכי הנתבע 1 פגע ברכב התובעת מאחור תוך כדי נסיעה במסגרת עבודתו.

הנתבע 2 אף צירף מסמך שבו מודה הנתבע 1 באחריותו למעשה.

התובעת טוענת כי מאחר שהנתבע 2 היה מעסיקו של הנתבע 1 הרי שאין מקום לביטול פסק הדין שכן הנתבע 2 חב באחריות שילוחית למעשי עובדו, הנתבע 1.

התנאים להטלת אחריות שילוחית על מעביד נקבעו בסעיף 13 לפקודת הנזיקין העוסק בחבות מעבידים. סעיף 13(א)(2) קובע כי לעניין הפקודה יהא מעביד חב על מעשה שעשה עובד שלו אם העובד עשה את המעשה תוך כדי עבודתו. אולם סעיף 13(ב) קובע כי רואים מעשה כאילו נעשה תוך כדי עבודתו של עובד, אם עשהו כעובד וכשהוא מבצע את התפקידים הרגילים של עבודתו והכרוכים בה אף על פי שמעשהו של העובד היה ביצוע לא נאות של מעשה שהרשה המעביד; אולם לא יראו כן מעשה שעשה העובד למטרות של עצמו ולא לעניין המעביד.

על פי סעיף 13, אחראי מעביד לעוולה שביצע עובדו במהלך עבודתו למען המעביד, לרבות מעשה אסור של העובד, אם ניתן לראותו כביצוע בלתי-נאות של פעולה שהוסמך לבצעה. משמע, אם המדובר היה במעשה שבוצע תוך כדי העבודה אך הוא בוצע באופן לא נאות, הרי שיחוב המעביד באחריות שילוחית ביחס לעובדו. אם המדובר במעשה פרטי, שאינו קשור קשר הדוק לביצוע התפקיד, הרי שהמעביד יהא פטור מאחריות שילוחית (עזבון המנוח מירו נ' מירו פ"ד נו(2) 785 (2003); ישראל גלעד, 'דיני נזיקין- גבולות האחריות', 1195 (תשע"ב-2012).

במקרה זה, וכפי העולה מבקשת הביטול שהגיש הנתבע 2, קרתה התאונה תוך כדי עבודתו של הנתבע 1 אצל הנתבע 2 , ולא מדובר בנסיעה פרטית, ומכאן אחריותו השילוחית של הנתבע 2 וחבותו בנזיקין.

אשר לטענה כי הנזק הנתבע הוא מופרז, הרי שהנתבע 2 טען בצורה רפה כי להערכתו עלות התיקון אינה עולה על 500-700 ₪. מדובר בהערכה לא מבוססת שלא נתמכה בחוות דעת ואין להבין על סמך מה ניתנה. לא די בה כדי להוות הגנה אפשרית, ולו בשאלת היקף הנזק.

לפיכך, אין מקום לביטול פסק הדין והבקשה נדחית.