תא"מ 21533-12-11 עירית שפרעם נ' בחוס

1.בעקבות החלטותיי מיום 2.11.14 ו- 4.11.14 חזרתי ועיינתי בחומר הראיות והטענות. דומה שהגם שמדובר בתובענה פשוטה בסדר דין מהיר אין שיעור לרשלנותם של ב"כ הצדדים.

2.בהחלטתי מיום 22.5.14 הצבעתי על רשלנותו של ב"כ הנתבע, בהקשר לבקשתו, לאחר הגשת סיכומי הטענות, להצגת ראיה באשר להסדר בתיק הוצל"פ (להלן – "ראיית ההסדר"). בסופה של דרך, ומששיקללתי שיקולים לכאן ולכאן, הוריתי כי ככל שהנתבע ישלם, ללא קשר לתוצאות הדיון, הוצאות משפט בסך 5,000 ₪ אדרש לראיית ההסדר, אורה על ביטול שלב סיכומי הטענות, ותינתן החלטתי הנוספת כמתחייב.

משעה שב"כ הנתבע לא פעל בהתאם להחלטתי זו הוריתי בהחלטתי מיום 7.7.14 כי לא אדרש לראיית ההסדר ונפניתי למתן פסק דין.

3.או-אז, ובהחלטתי מיום 14.7.14, הצבעתי על כך שחרף האמור בסעיף 16 לתצהיר עדות מטעם ב"כ התובעת לא צורף אליו נספח ג'. אף הבהרתי שנספח ג' זה, מן הסתם הוא אף נספח א' לסיכומי טענות ב"כ התובעת והוא דן בהליכי גבייה מינהליים (להלן – "הראיה המינהלית"). קצבתי פסק זמן לב"כ התובעת להמציא את הראיה המינהלית.

4.אז החל תורו של ב"כ התובעת להתרשל. שהרי, כעולה מהחלטתי מיום 19.10.14, לא פעל ב"כ התובעת ולא המציא את המסמך האמור. בין לבין עתר ב"כ הנתבע לבטל החלטתי מיום 7.7.14. אף בעניין זה ב"כ התובעת לא מסר כל תגובה. משום כך החלטתי להידרש לראיית ההסדר, ללא כל התניה, ומנגד קצבתי ארכה לב"כ התובעת להמציא לי את הראיה המינהלית.

5.ב"כ התובעת המשיך והתמיד ברשלנותו. ראיית ההסדר, כמבואר בהודעת ב"כ הנתבע מיום 3.11.14, ממילא ניצבה לנגד עיניי. משמע, שומה עליי להידרש לה ולא להידרש לראייה המינהלית.

6.ואולם, זה מכבר, טען ב"כ התובעת, ובצדק, כי ככל שתתקבל ראיית ההסדר יש מקום ליתן צו להגשת תצהיר משלים, לעניינה. ברי לי שבדעתי לעשות כן.

7.כללם של דברים: בדעתי להתיר לב"כ התובעת להגיש תצהיר משלים, לעניינה של ראיית ההסדר בלבד, בתוך תקופה פלונית. ככל שבתקופה פלונית זו תשלם התובעת לידיו הנאמנות של ב"כ הנתבע, הוצאות משפט בסך 3,500 ₪, ותומצא ראיה על כך להנחת דעתי בתוך המועד האמור, אתיר לו לצרף לתצהיר המשלים האמור אף את הראיה המינהלית.

8.לפיכך הנני מורה לב"כ התובעת להגיש תצהיר משלים, לעניינה של ראיית ההסדר, תוך 10 ימים מיום המצאת החלטתי זו, בהעתק לחברו.