תא"מ 21525-03-13 רוזיליו נ' סטנוליס

1.לפני תביעה לפיצוי בגין נזק שנגרם לרכבה של התובעת ביום 09/01/13 בחנייה של חנות "רמי לוי" בירושלים.

2.לטענת התובעת רכבה נפגע מעגלת קניות שנשמטה מידי הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") ולאחר מכן נפגע פעם נוספת מרכבה של הנתבעת.

הנתבעת מכחישה גרימת הנזקים לרכב התובעת וטוענת כי הינה קורבן לעלילה של התובעת. 

3.בדיון שהתקיים בפני העידו התובעת והנתבעת.

4.מעבר לעדות התובעת והודעתה לחברת הביטוח תמכה התובעת את תביעתה בחוות דעת שמאי ותמונות להוכחת נזקיה.

הנתבעת מצידה הגישה את הודעתה לחברת הביטוח, הודעתה במשטרה וצילום רכבה להוכחה כי אין בו נזק.

5.בטרם אבחן הטענות לגופן אציין כי אין בראיות שהוגשו על ידי התובעת והנתבעת כדי להוכיח אופן קרות הנזקים או לסתור את התכנות הנזקים ובנסיבות אלה למעשה בפניי גרסת התובעת אל מול גרסת הנתבעת, אשר אינן נתמכות בראיות להוכחת עצם קרות האירועים הנטענים והשנויים במחלוקת.

6.גישת הפסיקה היא כי על בית המשפט לשאוף להכריע במחלוקת העובדתית המונחת לפניו ולקבוע ככל האפשר איזו מהגרסאות היא הנכונה. אולם כאשר אין באפשרותו להעדיף גרסה עובדתית אחת על פני האחרת, עליו להכריע את הדין על פי נטלי ההוכחה הרלוונטיים. במשפט אזרחי על בית המשפט לקבוע שבעל דין הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו כאשר, בסופו של משפט ועל יסוד מכלול הראיות שהוגשו על ידי בעלי הדין, ניתן להסיק שמאזן ההסתברויות נוטה לכיוונו של בעל הדין שנטל ההוכחה מוטל עליו, דהיינו שגרסתו העובדתית של אותו בעל דין הינה מסתברת ומתקבלת יותר על הדעת וקרובה יותר לאמת מאשר גרסת בעל הדין שכנגד (ראו: ע"א 595/88 אדרי נ' חסקל, פ"ד מז(5)333; בר"ע (מחוזי י-ם) 2271/96 דהן נ' רייכמן (פורסם בנבו, 15.6.97); בר"ע (מחוזי ב"ש) 642/01 טטרואשוילי נ' זפסלקי (פורסם בנבו, 5.6.02); בר"ע (מחוזי י-ם) 4114/02 ניסים נ' בן אלי (פורסם בנבו, 16.7.02); רע"א 1530/13 גדלוב נ' הארגז – מפעל תחבורה בע"מ (פורסם בנבו, 5.5.13); ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ (לא פורסם, 5.10.06); ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ (פורסם בנבו, 9.5.11).

7.עצם קרות שני אירועים עומד למבחן במקרה שבפניי: האחד – פגיעת עגלת הקניות ברכב התובעת, אשר הנתבעת מכחישה והשני – פגיעת רכבה של הנתבעת ברכב התובעת לגביה טוענת הנתבעת שלא היה מגע בין כלי הרכב. לגבי שני האירועים טענה הנתבעת כי התובעת מעלילה עליה.