תא"מ 21044-02-14 ח'לאילה נ' ח'לאילה ואח'

לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 20.10.14 כנגד המבקש בהעדר התייצבות, לפיו דחיתי את התביעה וחייבתי את המבקש לשלם למשיבים הוצאות בסך 1,500 ₪ וכן הוצאות העדה מטעמם בסך 350 ₪ (להלן: "פסק הדין").

ענייננו בתביעה שהגיש המבקש כנגד המשיבים לתשלום בגין הנזקים, לכאורה, שנגרמו לרכבו בעטיה של תאונה מיום 8.8.12 (להלן: "התאונה"). לאחר שנקבע מועד לדיון בתביעה אליו לא התייצב המבקש, ולבקשת המשיבים, ניתן על ידי פסק הדין, כאמור.

בבקשה זו עותר המבקש, אם כן, לביטול פסק הדין. המבקש טוען כי קיבל שתי החלטות שיפוטיות סותרות, על פי המוקדמת יותר נקבע הדיון ליום 20.10.14 ועל פי המאוחרת יותר נקבע הדיון ליום 21.5.14. לטענתו סבר כי ההחלטה המאוחרת היא התקפה, ועל כן, לא התייצב לדיון. לטענתו, אותה גיבה באמצעות יומנו האישי היה קבוע לו במועד בו ניתן פסק הדין דיון בבית המשפט המחוזי בחיפה על כן ממילא לא יכול היה להסכים למועד ומבקש לדחותו, כמו כן העד מטעמו השתתף באותו יום בהשתלמות באילת וגם מטעם זה היה מבקש דחיית מועד הדיון לו ידע עליו. לעניין סיכויי התביעה לא טוען המבקש בבקשתו דבר.

המשיבים מתנגדים לבקשה לביטול פסק הדין. לטענתם, בית המשפט בדק במעמד הדיון את ההמצאות לישיבת בית המשפט ועל כן לטענותיו של התובע אין בסיס. כמו כן הם מציינים כי התובע אינו מפרט בבקשתו את סיכויי התביעה, כנדרש על פי הפסיקה. עוד טוענים המשיבים כי אם יבטל בית המשפט את פסק הדין אזי יש להותיר על כנם את הוצאות המשפט ושכר העדים שהתייצבו.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

בבואו של בית המשפט לדון בבקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, עליו להבחין בין פסק דין שנפל בו פגם, ובמקרה כזה יש לבטל את פסק הדין מכוח חובת הצדק, לבין פסק דין שניתן כהלכה, וביטולו נתון לשיקול דעתו של בית המשפט (ראה- א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, סיגא- הוצאה לאור בע"מ, ע' 372- 371; משה קשת, הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי- הלכה ומעשה, כרך ב' (מהורה 15, 2007) 1213).