תא"מ 21006-11-12 אבו ע'אנם נ' זינצ'נקו

בדיון שהתקיים בפני היום הודיע התובע על בקשתו לחזור בו מן התביעה, והצדדים נותרו חלוקים בשאלה האם יש לחייבו בהוצאות אם לאו.

ראשיתה של תובענה זו בבקשה שהגישה הנתבעת בשלהי שנת 2012 להתנגד לביצוע שיק שהגיש התובע לביצוע. לטענת הנתבעת, מדובר בשיק שנגנב לפני כעשרים שנה (בשנת 1994), השייך לחשבון בנק שנסגר עוד בשנת 2000, וממילא היא לא מכירה את התובע ולא יודעת כיצד הגיע השיק לידיו.

בדיון שהתקיים בבית המשפט ביום 11.12.13 ניתנה לנתבעת הרשות להתגונן, ובית המשפט הורה לתובע להודיע בתוך 30 יום האם הוא עומד על תביעתו.

בתאריך 27.3.14 הודיע התובע כי הוא ממשיך בתביעתו כנגד הנתבעת.

משכך, נשלחה לצדדים הודעת מזכירות בית המשפט באוגוסט 2014 בה נקבע, בין היתר, כי עליהם להגיש תצהירים בפרק הזמן שנקבע.

היום, כאמור, הודיע התובע כי הוא בוחר שלא להמשיך בניהול התביעה וביקש שלא לחייבו בהוצאות, שכן נגרמו לו נזקים ניכרים לאחר שקיבל לידיו את השיק מידי צד שלישי ותמורתו מסר סחורה והוציא הוצאות במסגרת ההליך המשפטי.

הנתבעת, מנגד, טענה כי אף לה נגרמו הוצאות בקשר להליך המשפטי, וכי היה על התובע להבחין עוד בעת שעשה שימוש בשיק לראשונה כי אין מדובר בשטר נטול בעיות, וזאת לאחר שהשיק חזר מן הבנק בצירוף הודעה "חשבון שגוי". הנתבעת הזכירה כי הוטלו עיקולים על רכושה, שבוטלו במסגרת ההליך המשפטי.

הלכה היא כי ברירת המחדל הינה פסיקת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין לטובת הצד הזוכה, וזאת על פי שיקול הדעת ותחושת הצדק של בית המשפט. בתקנות ובפסיקה נקבעו קווים מנחים לשיקול הדעת האמור.

בשים לב לנסיבותיה של תובענה זו, ובמיוחד לאור העובדה כי בית המשפט כבר הביע עמדתו בהחלטה מיום 11.12.13 וביקש מן התובע להודיע אם עומד הוא על תביעתו, הרי שלאחר שבחר התובע (לאחר שיקול דעת ולא כלאחר יד; הודעתו ניתנה למעלה משלושה חודשים לאחר החלטת בית המשפט) הרי שעל התובע לשאת בתוצאות החלטתו – ומשכך, מצאתי לחייבו בהוצאות.

יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מטענות התובע (שלא גובו בתצהיר, שטרם הוגש לתיק) בדבר הנזקים שנגרמו לו ונסיבות קבלת השיק לידיו, ומשכך, לא יחויב התובע בהוצאות גבוהות מאלו שייפסקו.

סיכומו של דבר, התביעה תיסגר בהתאם להודעת התובע, אשר יישא בהוצאות ההליך בסך 1,500 ₪ שישולמו לנתבעת, באמצעות ב"כ, בתוך 30 יום מהיום.