תא"מ 2072-04-14 בודה נ' יוספי ואח'

התובע תבע את הנתבע ואת מבטחו בגין נזקים שנגרמו לרכבו בתאונה עם רכב הנתבע שארעה ביום 1.8.13 בצומת הרחובות שד' רגר והנרייטה סאלד בבאר שבע. זהו צומת T כאשר רחוב סאלד הוא הרגל של ה"טי".

ברכב נהגה אותה שעה בתו, אשר העידה כי היתה בעלת רשיון בן 8 חדשים ונהגה במהירות של 60-70 קמ"ש מכיוון קניון הנגב לכיוון בית החולים סורוקה (דהיינו מדרום לצפון) בשד' רגר, באר שבע. לדבריה מדובר בשלושה צמתים מרומזרים אותם היה עליה לעבור, כאשר בשני הצמתים הראשונים היה הרמזור ירוק ואף בצומת בו ארעה התאונה היה הרמזור ירוק. היא נהגה, לדבריה, בנתיב הימני ביותר והנתבע, שהגיע במהירות גבוהה מכיוון רחוב סאלד, בא אף הוא מצד ימין (כשבכוונתו לפנות שמאלה, לכיוון דרום) ופגע ברכבה פגיעה כה קשה עד כי זה נתקע בגדר ההפרדה בין שני המסלולים בשד' רגר, ולאחר מכן סטה לנתיב הנגדי ושם נתקע ברכב שהגיע ממול, מכיוון צפון.

לטענת הנתבע הוא עמד ברמזור האדום בעצירה מוחלטת. כשהתחלף הרמזור לירוק התחיל בנסיעה איטית לתוך הצומת ואחרי מספר שניות ראה זוג אורות "עף אליו". הוא בלם באופן אינסטינקטיבי אך מכוניתו סבה על צירה. לטענתו רכב התובעת נכנס בו מצד שמאל ו"גלח" את חלקה הקדמי של מכוניתו עד כדי כך שנוזלים נתזו ממנו כלפי מעלה.

לפי דו"ח השמאי שצרף התובע נראה כי הנזק אותו ספגה מכוניתו ממכונית הנתבע הוא הנזק המתואר כ"מוקד חזית ימני" (בעוד הנזק המירבי שספג היה מהרכב שבא כאמור ממול ומתואר כ"מוקד חזית שמאלי")

במוקד החזית הימני ספגה המכונית פגיעות בכנף הקדמית הימנית ובפח החזית. מכך ניתן ללמוד כי עיקר הפגיעה היתה בקדמת המכונית ולא בצידה.

אחותו של הנתבע העידה כי ישבה לצידו בשעת התאונה. לדבריה היתה עסוקה באייפון שלה אך כשקבלו מכה אמר לה אחיה כי "היא נכנסה בנו".

אחותו השניה של הנתבע העידה כי ישבה ברכב אחד אחרי רכב הנתבע. שני הרכבים התחילו בנסיעה כשהרמזור התחלף לירוק. היא ראתה רכב בצד השמאלי עם פס כסוף ושמעה את אמה שישבה לידה צועקת שלוש פעמים "הבן שלי". לטענתה לא ראתה את התאונה.

אחותו השלישית של הנתבע העידה כי ישבה ברכב השני מאחורי אמה. היא רק ראתה את אורות "הרכב הפוגע" ואמה התחילה לצעוק. רק לאחר צעקתה של האם הרימה את ראשה וראתה את ההבזק וההתנגשות.

למקום זומן חוקר תנועה (שלא העיד בפני) ועל פי הדו"ח שהוגש מטעמו ואשר הוצג לי (אף כי הוא קשה להבנה למי שמעיין בדו"ח ללא הסבר) עולה כי התאונה ארעה בצד ימין של רחוב סאלד, דהיינו בסוף מסלולה של התובעת לאורך הצומת כאשר ראשית חצתה את צידו השמאלי של רחוב סאלד, שרחבו 5.7 מ' - לאחר מכן חצתה את הנתיב השמאלי בכיוון הנסיעה של הנתבע - שרחבו 4 מ' - ורק אז התנגשו שתי המכוניות, בנתיב הימני. כך שהתובעת עברה כ-10 מ' בתוך הצומת לפני שפגעה ברכב הנתבע.

הנתבע לעומתה פגע בתובעת במרחק כ-5 מ' מהמקום בו החל את נסיעתו לתוך הצומת.

יש לזכור כי נהגת התובע נהגה במהירות רבה יותר מהנתבע שכן לדבריה נסעה במהירות של 60-70 ואילון הוא, לדבריו, רק החל בנסיעה לתוך הצומת.

בוחן התנועה לא הגיע ככל הנראה למסקנה חותכת לגבי האחריות לתאונה וגם הח"מ התקשתה להסיק מדברי הנהגים מי האחראי.

דיון והכרעה:

נראה כי יכולים להיות 3 תסריטים לגבי מה שקרה: האחד – כי התובעת נסעה באור אדום (או אור שהתחיל כצהבהב והתחלף תוך כדי מעברה בצומת לאדום) והנתבע עבר בירוק מנקודת מוצא של עמידה ולאחר מכן נסיעה איטית. השני: כי התובעת נסעה כאמור באדום ואילו הנתבע הגיע לצומת בדיוק כשהתחלף הרמזור לירוק והיה באמצע נסיעה (במקרה כזה היתה מהירות נסיעתו גבוהה יותר והוא המשיך בה, באותה מהירות). השלישי – שהנתבעת נסעה באור ירוק והנתבע באור אדום (במקרה כזה סביר שמהירותו היתה גבוהה). אך ככל שחככתי בדעתי לא הצלחתי להעדיף תסריט אחד על פני רעהו.

מיקום הרכבים והדרך בה פגעו האחד בשני אינם מסבירים מה ארע. ברור ששני רכבים המגיעים אחד בניצב אל השני יגרמו נזק כזה או נזק בדיוק הפוך.

הנתבע לא זימן את אמו לעדות למרות שמתברר מדברי האחיות שהיא היחידה שהיתה עדה לתאונה ולא עסקה בטלפון או במשהו אחר.

לדבר זה לא ניתן כל הסבר ולדעתי הוא פועל, אם בכלל, לרעת הנתבע.

בוחן התנועה לא קבע קטגורית מי אחראי - יותר או פחות - לתאונה ואף לא בא להעיד בפני.