תא"מ 20684-12-13 צבי ואח' נ' ר.ו.ס. ברזל תעשייתי בע"מ ואח'

עסקינן בתביעה כספית לתשלום פיצויים בגין הנזקים שנגרמו לתובעים עקב מעורבות רכבם בתאונת דרכים.

התובע 1 (להלן – "התובע") הוא הבעלים של רכב מסחרי מסוג ניסאן מספר רישוי 5128364. רכב זה משמש את התובעת 2 במסגרת פעילותה העסקית בעבודות איטום (להלן – "רכב התובעים").

אין מחלוקת, כי ביום 15.6.11 אירעה התנגשות בין רכב התובעים, אשר היה נהוג באותה עת על ידי התובע, לבין המשאית של הנתבעת 1, הנושאת מספר רישוי 4454715, ואשר הייתה נהוגה בידי הנתבע 2 (להלן – "הנתבע" ו-"המשאית" בהתאמה). התאונה אירעה במגרש של חנות לחומרי בניין בכפר מג'ד אלכרום.

אלא שהמחלוקת נסבה על נסיבות אירוע התאונה ואחריות כל אחד מהנהגים המעורבים בגינה.

לגרסת התובעים, בזמן שרכבם היה בעצירה במגרש הנ"ל המשאית החלה בנסיעה בכוונה לצאת משם ותוך כדי כך פגעה ברכב התובעים מצד שמאל מאחור. לעומת זאת, הנתבעים טוענים כי המשאית הייתה בעצירה ואילו רכב התובעים הוא זה אשר פגע במשאית בזמן שהתקדם בנסיעה קדימה.

לאחר ששמעתי את העדויות, נחה דעתי להעדיף בבירור את גרסת התובע אשר נתמכת בעדותו של עד נוסף. יתרה מזאת, מתברר שהנתבע שילם למעבידתו, הנתבעת 1, סכום ההשתתפות העצמית בגין הפעלת הפוליסה שלה – נתון התומך במסקנה כי הוא זה אשר התנגש ברכב התובעים וגרם לתאונה, ולא להיפך.

אעבור כעת לשאלת הנזק. התובעים קבלו תגמולי ביטוח בגין הנזק הישיר שנגרם לרכבם במסגרת פוליסת הביטוח המקיף, והתביעה שלפניי נסבה על הפסדי ההכנסה שנגרמו לתובעים עקב השבתת הרכב, על ביטול זמן וטרחה, וכן על הסכומים שקוזזו מתגמולי הביטוח אשר שולמו להם בגין השתתפות עצמית והוצאות כינון.

אשר לשני הרכיבים הראשונים – התובעים לא עמדו בנטל להוכחתם. צורף אומנם אשור של רואה חשבון לגבי גובה הפדיון היומי של התובעת 2, ברם אשור זה אינו יכול להעיד על כך כי אכן נגרם נזק או הפסד לתובעים. יתרה מזאת, גם אם אצא מתוך הנחה כי התובעים השביתו את עבודתם לתקופה של 5 ימים - תקופה שאינה מעוגנת במסמכים – אין להתעלם מכך ש'הפדיון' מלמד לכל היותר על ממוצע ההכנסה ליום ללא רכיבי הניכוי של ההוצאות, ולכן אינו מצביע על גובה ההפסד 'נטו'.

לפיכך, אני דוחה את התביעה ביחס לשני רכיבי הנזק הראשונים מחמת אי עמידה בנטל ההוכחה.