תא"מ 20637-08-15 סיבק נ' טאייר ואח'

1.תביעה לתשלום נזק שנגרם לרכב התובעת באירוע תאונתי מיום 28.4.15, בו היו מעורבים כטענת התובעת רכבה החונה ורכבו הנוסע של הנתבע 1.

הנתבע טוען כי אף שחלף במקום עם רכבו לא פגע ברכב התובעת ובין הרכבים כלל לא נוצר מגע.

2.לאחר ששקלתי בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל.

מאחר שתובענה זו נדונה בסדר דין מהיר, הרי שלפי הוראות תקנה 214טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, ינומק פסק הדין באופן תמציתי.

3.התובעת העידה בפני בעדות ברורה, בהירה ואשר חלקה אף אושר ע"י הנתבע בעדותו, ולפיה עת שהתה ברכבה החונה בחניה כדין, ואף עסקה בטיפול בתינוקה בתוך הרכב, הרגישה פתאום שרכב מתנגש ברכבה וחשה תזוזה של ממש.

עוד העידה התובעת בבהירות כי יצאה מהרכב ואז ראתה את הנתבע כשהוא מסתכל על הרכב, רכבו מצוי מאחורי רכבה והוא אף אומר לה לא נורא בואי נחליף פרטים. לפי גרסת התובעת אפוא הנתבע עצר את רכבו נוכח הפגיעה, ירד מרכבו, הביט ברכב על מנת לבחון את הנזק, ולאחר מכן כמקובל מסר את פרטי הביטוח שלו לתובעת.

עדותה של התובעת הינה כאמור עדות ברורה, קולחת וללא כל סתירות או בקיעים, והיא הותירה בי רושם מהימן ביותר.

הנתבע, מנגד, העיד כי התאונה ארעה בעת שנסע, הסתובב שכן היה חייב לעשות כן מאחר שבכיוון נסיעתו היה תמרור אין כניסה ולא ניתן היה לצאת מהחניה מכיוון זה. עוד העיד הנתבע כי בעת שהסתובב אכן התקרב לרכב התובעת והיה מרוחק אולי כמה סנטים ממנו, אך לא הרגיש שפגע בו.

אלא, שככל שכך הדבר, לא ברור באיזו סיטואציה ומדוע עוצר הנתבע את רכבו ואף יורד ממנו, שכן ככל שלא הרגיש בדבר ואכן לא פגע כיצד לא המשיך בנסיעתו, ובמקרה כזה, התובעת, שתינוקה בזרועותיה כפי עדות הנתבע בעצמו, היתה נאלצת לעצור אותו בעודו נוסע, גרסה שלא עלתה אף לא לפי עדות הנתבע. אין זאת אלא שהנתבע אכן עצר בשל הפגיעה שהתרחשה, וכעדות התובעת אף התבונן בה ולאחר מכן מסר ברצון את פרטיו.