תא"מ 20549-10-14 שאהין נ' שי שלום ואח'

1. לפני תביעה בסך של 20,000 ₪ בגין נזקים שנגרמו לכאורה לתובע כתוצאה מעוולת תקיפה ומגידופים של הנתבע כלפי התובע.

התובע הינו אזרח שנסע ברכבו בכביש 65 עד שנעצר ע"י ניידת משטרה שהייתה נהוגה ע"י הנתבע.

ראוי לציין שלפני שהנתבע עצר את רכב התובע ,הוא הספיק לפני כן לרשום לו דו"ח בגין אי חגירת חגורת בטיחות.

לטענת התובע, הנתבע ירד מהניידת ותקף את התובע באכזריות, חבט בפניו וביתר חלקי גופו וכינה אותו "חרא" ונהג בו באופן גס ובוטה ,תוך כדי ישיבתו של התובע בתא הנהג.

המקרה אירע בפני קהל עוברים ושבים עד שבמקרה הגיע קצין משטרה ,שחילץ את התובע ממעשי הנתבע.

הנתבע הועמד לדין באשמת תקיפה בניגוד לסעיף 379 לחוק העונשין ובגין שימוש לרעה בכוח המשרה וזאת במסגרת תיק ת"פ 4730-01-11 בבית- משפט השלום בנצרת ודינו נגזר למאסר על תנאי לחודשיים למשך 3 שנים שלא יעבור כל עבירת אלימות פיזית, כן הוטל על הנתבע קנס בסך 20,000 ₪, (להלן "פסק הדין המרשיע").

התובע סומך את תביעתו על פסק- הדין המרשיע ותובע לפצותו בגין נזקיו, זאת

בהתחשב בגילו כבן 57, בעובדה שהוא נכה הסובל ממחלות קשות שלא היה מסוגל להגן על עצמו.

לטענת התובע, הנתבע לא נטל אחריות על מעשיו ולא הביע חרטה.

לטעמו של התובע המעשים נעשו ע"י הנתבע במסגרת תפקידו כשוטר במשטרת ישראל ומשכך, על המדינה, נתבעת 2 לשאת באחריות על מעשיו.

הנתבעים הגישו כתב- הגנה בו הודו בהרשעת הנתבעת בפסק הדין המרשיע, אך טענו כי נתבעת 2 מדריכה את שוטריה כראוי ,לאחר שמקפידה בבחירתם.

הנתבעים טוענים שהסכום הנתבע הינו מופרז ומוגזם ואינו משקף את הנזק ,ככל שנגרם לתובע.

2. הצדדים הגישו בקשה שלפיה הם הגיעו להסכם דיוני, אשר על פיו בית המשפט יוסמך לתת פסק דין מנומק על יסוד החומר שבתיק, ללא צורך בשמיעת ראיות.

הצדדים סיכמו את טענותיהם בכתב וכל צד חסר על גרסתו.

3. דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, במסמכים שצורפו להם ובסיכומי שני הצדדים והאסמכתאות שהופניתי אליהם ע"י שני הצדדים הגעתי למסקנה, כי יש לקבל את התביעה חלקית.

מבחינת אחריות הרי קיים פסק דין מרשיע ,שלא הוכחש ע"י הנתבעים ולא הוגשה בקשה

להביא ראיות לסתור את תוכנו בהליך שבפני.