מזרח התיכון שירותי רכב 2009 בע"מ נ' שובל ואח'

בפני תביעה שעניינה תאונת דרכים (להלן :"התאונה") שארעה ביום 22.8.13, כאשר הצדדים חלוקים הן לעניין האחריות והן לעניין גובה הנזק.

עיקרי העובדות וטענות הצדדים

1.התובעת הינה הבעלים של מונית מ.ר. 8773725 (להלן: "המונית"), הטוענת כי נפגעה בתאונה ע"י רכב מ.ר. 2297423 שבבעלות הנתבע 1 (להלן: "רכב הנתבעים") ושהיה מבוטח במועד הרלבנטי ע"י הנתבעת 2.

גרסת התובעת היא כי במועד התאונה עמד רכב הנתבעים בצד הדרך, מימין. המונית אשר היתה במהלך נסיעה חלפה על פניו, כאשר לפתע פתח הנתבע 1 את דלת הנהג ופגע בה. להוכחת נזקיה, תמכה התובעת תביעתה בחוות דעת שמאי, אשר העריך את נזקי התובעת בתאונה בסכום של 19,415 ₪ (לא כולל מע"מ) ובהצעת מחיר מאגם קרש, עוסק מורשה, אותה קיבל השמאי. כמו כן צרפה התובעת מכתב דרישה לשכר טרחת שמאי בסך 2,006 ₪ ועתרה לפיצוי בגין בטלה והשבתת המונית לשלושה ימים ע"ס 1,250 ₪.

2.הנתבעים אינם מכחישים את אירוע התאונה, אך טוענים כי האחריות לתאונה רובצת לפתחה של התובעת, אשר נהגהּ היה צריך להבחין בדלת הפתוחה של רכב הנתבעים שעמד לצד הדרך. לדידם, התאונה התרחשה עת המונית סטתה לעבר רכב הנתבע ופגעה בדלתו.

3.ביום 28.4.14 התקיימה הישיבה המקדמית. בתחילת הישיבה הסמיכו הצדדים את בית המשפט לפסוק על דרך הפשרה בהתאם לסעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד- 1984. בסיום הדיון ולאחר שמיעת הנהגים ביקש ב"כ הנתבעים לחקור את השמאי זלטין שחוות דעתו צורפה לכתב התביעה. בהתאם למועד שהוצע על ידי הצדדים, נחקר השמאי ביום 9.9.14. בסיום ישיבה זו חזר בו ב"כ הנתבעים מהסכמתו לפסיקה על דרך הפשרה ונקבעו שתי ישיבות הוכחות נוספות לאחריהן הוגשו סיכומים בכתב.

שאלת האחריות

4.נהג התובע העיד כי: "אני נסעתי ברחוב קרן קיימת, רחוב צר חד סטרי ומכוניות חונות משני צידי הכביש. ברגע שמישהו מפתיע אותך ופותח דלת אז אין..." (עמ' 1 לפרוט' הדיון מיום 28.4.14 ש. 18-9) התובע העיד כי הבחין לראשונה שדלת רכב הנתבעים נפתחת כאשר החצי הראשון של רכבו היה מקביל לחצי האחרון של רכב הנתבעים (שם, ש.27). הנתבע 1 אישר בעדותו כי אכן חנה בצדו הימני של הכביש ופתח את הדלת לידו והותירה פתוחה: "ישבתי ברכב ורציתי אוויר אז פתחתי את הדלת לא יותר מ 20/30 ס"מ אני יודע שהדלת שלי לא היתה פתוחה לרווחה אבל צפופה. והרכב הגיע ולקח את הדלת איתו ביחד" (שם, עמ' 2 ש. 15-16).

5.לאחר ששמעתי את עדויות הנהגים, התרשמתי מהן ושקלתי את טענותיהם, מצאתי כי הנתבעים אחראים לתאונה. אנמק:

תקנה 80 לתקנות התעבורה התכ"א-1961,קובע:

"80. (א)לא יפתח אדם את דלתו של רכב אלא לאחר שנקט כל אמצעי הזהירות הדרושים להבטחת שלומם של עוברי דרך".

לא ברור מדוע בחר הנתבע 1 להותיר את דלת רכבו פתוחה, בצורה המסכנת את הנוהגים בכביש, שעה שיכול היה לפתוח את חלונות הרכב על מנת להתאוורר, שהלא ממילא העיד כי "הדלת שלי לא היתה פתוחה לרווחה אבל צפופה" (שם). מה הואילה הדלת הפתוחה בקושי לאיורור הרכב?