ג'נח נ' סיטי לייף סטייל בע"מ

לפני תביעה בסדר דין מהיר על-סך 30,000 ש"ח לפיצוי לפי סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושירותים), התשמ"ב-1982 (להלן: "החוק").

טענות הצדדים

1.החל מיום 01/08/14 ועד ליום 11/10/14 קיבלה התובעת, לטענתה, מאות הודעות פרסומיות לתיבת הדואר האלקטרוני שלה מאת אתר האינטרנט baligam.co.il, שהינו אתר סחר אלקטרוני, באמצעותו מציעה הנתבעת הצעות יומיות לרכישת מוצרי פנאי ובילוי.

התובעת טענה כי מעולם לא נתנה הסכמתה מראש להעברת כתובת הדואר האלקטרוני שלה לרשימת התפוצה של הנתבעת ולא נתנה הסכמתה מראש לנתבעת לקבל את דברי הפרסומת האמורים. רק לאחר ניסיונות רבים של התובעת להסיר את כתובתה מרשימת התפוצה של הנתבעת, הדבר בוצע ביום 23/09/14, ואף לאחר מועד זה נשלחו אל התובעת עוד שתי הודעות פרסומיות נוספות: ביום 05/10/14 וביום 11/10/14.

2.הנתבעת טענה כי לא שלחה דברי פרסומת לתובעת שלא בהסכמתה ו/או בניגוד לחוק. הנתבעת לא שולחת ביוזמתה דבר פרסומת למאן דהוא ואיננה עושה שימוש ברשימות נמענים ממאגרים כלשהם. התובעת נרשמה, ביום 16/11/11, מיוזמתה ומרצונה לאתר הנתבעת ולשירות משלוח ההודעות היומיות. כל ההודעות נשלחו מרצונה ובהסכמתה של התובעת, גם לפני התקופה הנטענת. בשום שלב לא ביקשה התובעת להסיר עצמה מרשימת מקבלי השירות והדואר מהנתבעת, הגם שמדובר בהליך פשוט ומהיר. הנתבעת מעולם לא נתקלה בטענה שמנוי שלה לא הצליח להסיר עצמו מרשימת התפוצה. ככל שהתובעת זכאית לפיצוי, הרי זה עבור ההודעה הראשונה בלבד, שכן התנהגותה בהמשך מעידה על הסכמתה לקבל הודעות נוספות ובגינן אין מקום לפסוק פיצוי. כך גם מחובת התובעת להקטין את ניזקה. התנהלותה של התובעת, שקיבלה מהנתבעת הודעות משך שנים, מעידה על כך שהדבר כשלעצמו אינו כה חמור בעיני התובעת. זאת ועוד, ככל שהתובעת זכאית לפיצוי בגין ההודעות הנטענות, הרי שיש להעמידו על סכום סימלי בלבד.

דיון 

3.עיינתי בטענות הצדדים, בחנתי את חומר הראיות שהונח בתיק, ולאחר כל זאת הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

4.התובעת הציגה צילום מסך (נספח א' לכתב התביעה) של תיבת הדואר האלקטרוני שלה הכולל רשימה של 50 הודעות שנשלחו מאתר הנתבעת מיום 06/09/14 ועד 11/10/14. העתק ההודעות ששוגרו לתובעת, לטענתה, החל מיום 01/08/14 ועד 05/09/14 לא צורף על-ידי התובעת. העתק ההודעות שצורפו מהוות "דבר פרסומת" כהגדרתן בסעיף 30א לחוק.

5.התובעת הצהירה כי לא נרשמה מיוזמתה לאתר הנתבעת ולא אישרה קבלת דברי הפרסומת האמורים. התובעת עמדה על הצהרתה זו גם במהלך חקירתה הנגדית. התובעת אמנם אישרה כי הינה מקבלת כיום ואף קיבלה בעבר הודעות אלקטרוניות מאתרים אחרים הדומים בשירותיהם לשירות אותו מספקת הנתבעת ("גרופון", "וואלה שופס" ו"דיילי. די"), עם זאת עמדה על דעתה כי לא ביקשה מיוזמתה לקבל הודעות כאמור מאת הנתבעת.

6.הנתבעת טענה שהתובעת הסכימה לקבל את ההודעות האלקטרוניות כבר בחודש 11/11. הנתבעת מסתמכת על פלט מחשב, לכאורה, נ/1, בו רשומה כתובת הדואר האלקטרוני של התובעת, תאריך "יצירה" -16/11/11 - ותאריך לחיצה אחרון בו ביקשו לפתוח את הדואר. בנ/1 מופיעים תאריכים, מספרים וקישורים, ללא ציון אפיק הדיוור המבוקש. מטעם הנתבעת העיד מנהל ובעל מניות בה, שאישר כי איננו "איש טכנולוגיה". לא הובא כל גורם מטעם הנתבעת האמון על תחזוקת מערכת המחשוב שלה, על-מנת לבאר את כל הדרוש לגבי אמיתות הפלט האמור, כיצד הופק, מהו אופן רישום הפרטים האמורים בו ומועדם. לא צורפה הודעת התובעת שאישרה "בזמן אמת" את הצטרפותה לשירות ההודעות האלקטרוניות של הנתבעת. ויתירה מכך, אם אכן התובעת קיבלה הודעות מהנתבעת כל אותה תקופה, משנת 2011, מדוע לא צירפה הנתבעת דוגמה להודעה ששלחה לתובעת קודם למועד הנטען על-ידי התובעת, 01/08/14? מתקשה אני לקבל את טענת הנתבעת כי היא אינה יכולה לשמור מידע באשר להודעות שנשלחות לנמנעים, שלא נתמכה בכל ראיה, והכיצד לא ניתן להמציא אסמכתא למשלוח הודעה לתובעת ולו מיום 31/07/14, למשל?