תא"מ 20408-09-12 ש. שלמה רכב בע"מ נ' שלזינגר ואח'

לפני תביעה בסדר דין מהיר שענייה נזקי רכוש שנגרמו לרכב בבעלות התובעת (להלן: "רכב התובעת") בתאונה שארעה ביום 1/2/12, בין רכב התובעת לבין רכב בו נהג הנתבע 1 והמבוטח על ידי הנתבעת 2 (להלן: "רכב הנתבעים").

נשמעו לפני עדויות הנהגים והם חלוקים בנוגע לנסיבות התאונה. נהג התובעת טוען, כי עמד במסלול נסיעה הנוטה ימינה במטרה להשתלב לרחוב הנמצא בנטיה ימינה, כאשר מימינו היה נתיב נסיעה נוסף, המיועד הן לפניה ימינה והן להשתלבות בנתיב המוטה ימינה לתחבורה ציבורית בלבד ומשמאלו שני נתיבי נסיעה נוספים המיועדים לנסיעה ישר והשמאלי ביותר גם לנסיעה שמאלה. לטענת נהג התובעת, רכב הנתבעים עקף אותו במהירות מהנתיב שנמצא מימינו, המשמש כאמור נתיב לתחבורה ציבורית, במטרה לנסוע ישר ואז חלקו האחורי של הרכב פגע בחלק הקדמי של הרכב שלו. הנהג טען, שרכב הנתבעים נסע מהר מאוד, כאשר רכבו שלו היה בצורה מוטית בהתאם לנתיב ומשכך פגע בו. הנהג הסביר, כי היה יום גשום והוא נסע לאט ואלו רכב הנתבעים עקף אותו במהירות. בחקירה הנגדית השיב, כי הבחין ברכב הנתבעים רק עם המכה. העד הוסיף, כי שמר על שדה ראייה ובכל זאת ראה את רכב הנתבעים רק עם הפגיעה כיוון שנסע מהר ועקף אותו מימין, לדבריו, רדף אחריו וצפצף לו.

הנתבע 1 העיד, כי נסע חזרה מהעבודה בדרך המוכרת לו, ברכב חדש, התקרב לצומת וראה את רכב התובעת נוסע עם 4 וינקרים מהסס קצת שמאלה וקצת ימינה, עומד ולא נוסע בנתיב השמאלי ביותר, המיועד כאמור לפניה שמאלה וישר והוא עצמו נסע ישר בנתיב מימין לרכב התובעת. לדבריו, אוטובוס עקף את רכב התובעת בזהירות ואלו כאשר הוא עצמו חלף על פניו בצומת רכב התובעת פנה ימינה ופגע ברכבו, מהתנהלות זו הסיק הנתבע-1, כי נהג התובעת, כנראה התחרט ורצה לנסוע ימינה.

רכב התובעת נפגע בפינה הקדמית ימנית, ואלו רכב הנתבעים נפגע בפח שמעל הגלגל האחורי שמאלי.

דיון והכרעה

המדובר בתביעה אזרחית בה רמת ההוכחה הנדרשת עומדת על 51% ומכאן שדי בכך שגרסה אחת תהא מסתברת באחוז אחד בלבד יותר מרעותה על מנת להעדיפה על הגרסה אחרת. הכלל הוא, שנטל השכנוע מוטל על המוציא מחברו, על כן, התובע נושא בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת התביעה ועליו להוכיח את אופן התרחשות התאונה, ואת אחריות הנהג השני לה. השאלה באם הרים בעל הדין את נטל השכנוע המוטל עליו נבחנת בתום הדיון כולו ובית המשפט בוחן שאלה זו על סמך כל הראיות שהובאו בפניו ועל בסיס הערכת מהימנותן של הראיות, בחינת הגיונן של הגרסאות, העקביות שבן וקביעת משקלן הראייתי.

לאחר שבחנתי את מהימנות העדויות שנשמעו לפני ואת גרסת כל אחד מן הנהגים, אני מעדיפה את גרסת נהג התובעת על גרסת הנתבע, הן משום שהגרסה עקבית יותר והן משום שהגרסה סבירה ומהימנה יותר.

בעוד נהג התובעת, טען לאורך כל הדרך את אותה גרסה, גם בהודעתו לחברת הביטוח וגם בעדותו בבית המשפט, לפיה עמד ראשון ברמזור ורכב הנתבעים עקף אותו במהירות מימין, תוך שהוא מצרף להודעתו לחברת הביטוח שרטוט וממקם את כל אחד מהרכבים במקום בו היה לטעמו; הנתבע מסר לחברת הביטוח גרסה תמציתית, חסרה לפיה נהג התובעת פנה ימינה לתוך הרכב שלו, הוא לא טרח לציין באיזה נתיב היה כל אחד מכלי הרכב ולא טרח לפרט הרבה מהפרטים שפרט לראשונה על דוכן העדים. כך, בבית המשפט הוסיף הנתבע וטען, כי נהג התובעת היה בנתיב השמאלי ביותר, התנדנד והיסס בצומת, כי עקף אותו אוטובוס, כי נהג התובעת נסע עם אורות מצוקה – כל אלה פרטים חשובים אשר היה מקום לפרטם כבר בהודעה לחברת הביטוח. בהודעה לחברת הביטוח הנתבע אפילו לא ציין את עצם העובדה שנטענה על ידו בתוקף באולם, כי הנתבע פנה ימינה מנתיב נסיעה ישר בניגוד לדיני התנועה.

יתירה מזו, לרכב הנתבעים, שהיה חדש לגמרי נגרם נזק, על אף זאת ועל אף שהנתבע כופר מכל וכל באשמתו לתאונה, הנתבע לא דרש מהתובע להשיב לו את נזקו לא באמצעות חברת הביטוח ולא באופן עצמאי. גם אם אקבל את גרסת הנתבע, כי לא רצה להפעיל את הביטוח ולא התכוון לשאת בטרחה של הגשת תביעה, ניתן היה לצפות מנהג סביר שטוען, כי אינו אשם בתאונה שלפחות ינסה לפנות לנהג האחר וידרוש ממנו את עלות התיקון, אפילו דבר מינימלי זה לא נעשה.

אוסיף עוד, כי התרשמתי מאישיותו של נהג התובעת, כי מדובר בנהג זהיר, שאולי נסע לאט בשל מזג האויר הסוער, אך לא התרשמתי, כי מדובר במי שהיה נוסע בניגוד מוחלט לדיני התנועה ופונה ימינה מתוך נתיב המיועד לפניה שמאלה ולנסיעה ישר בלבד, במיוחד לאחר שאוטובוס עקף אותו והסכנה שבהתנהלות כזו ברורה, כך לדברי הנתבע עצמו. יצויין, כי עצם העובדה שאוטובוס נסע בנתיב מימינו של נהג התובעת כגרסת הנתבע, מתיישבת עם עדות נהג התובעת, כי הנתבע עקף אותו מימין בנתיב המשמש לתחבורה ציבורית.

אחר כל האמור לעיל, אני קובעת, כי הנתבע הוא זה האשם בתאונה. בנסיבות, לא מצאתי להטיל אשם תורם על נהג התובעת אשר נסע בנתיבו ואלו הנתבע עקף אותו מימין בניגוד למה שמורה הדרך וזאת למרות שהפגיעה ברכב הנתבעים הייתה בחלק האחורי. נהג התובעת לא היה צריך לצפות התנהלות מעין זו וספק אם יכל למנוע את התאונה או להקטין את תוצאותיה כאשר הנתבע נסע במהירות גבוהה הרבה יותר משלו.

הנתבעים הגישו חוות דעת שמאי ומסמכים שלא נסתרו, על פיהם הנזק הישיר שנגרם לרכב התובעת עומד על 2,505 ₪, לרכב נגרמה ירידת ערך בשיעור של 479 ₪, כן נשאה התובעת בשכ"ט שמאי בסכום של 517 ₪. איני מתרשמת, כי רכיב ירידת הערך בשיעור של 0.80% מוצדק, בפרט כך כאשר מדובר ברכב שהיו לו תאונות קודמות. מדובר בתאונה פעוטה שאין לה כל משמעות עת תבקש התובעת למכור את הרכב וסביר לקבוע, כי היא אינה פוגעת בערכו של הרכב. התובעת טענה עוד לדמי השבתה של הרכב בסכום של 120 ₪ ואולם סכום זה לא הוכח. משכך, הנזק שנגרם לתובעת עומד על הנזק הישיר ושכ"ט השמאי בלבד ובסך הכל - 3,022 ₪. סכום זה ישלמו הנתבעים לתובעת בצירוף הצמדה מיום התשלום למוסך ולשמאי, בתוספת אגרה כפי ששולמה ושכר העד כפי שנפסק. כן ישאו הנתבעים בשכ"ט עו"ד בשיעור של 1,250 ₪.

הסכומים ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן ישאו ריבית והצמדה עד מועד התשלום בפועל.