נדחתה תביעה בגין הפלייה בכניסה למועדון הליהמן ברדרס בת"א

לפניי תביעה, בסדר דין מהיר, לפיצוי בגין הפליה נטענת בכניסה למועדון.

1. בתביעתו ציין התובע כי הוא ממוצא ערבי, יליד 1978, תושב פתח תקווה ובעל תואר אקדמי. הנתבעת, כהגדרתו בתביעה (הגדרה שנוסחה באופן הנראה כנועד לשמש תבנית תביעות במקום תביעה קונקרטית, ובהמשך התברר כי אכן אין התביעה יחידה): "הפעילה ו/או שימשה כבעלים ו/או החזיקו בבר ו/או מועדון" ששמו "ליהמן ברדרס", ברח' התערוכה בתל אביב.

    

2. תמצית טענת התובע בתביעתו (וזו עברה גלגולים ומהפכים) היא זו: מי שהוגדרה בידו כ"יחצ"נית המועדון", בשם גלי (להלן: גלי, שבהמשך הוברר כי גלי גב שמה, וכי אינה יחצ"נית המועדון), הזמינה אותו למועדון ביום 27.10.12. היא הציבה את שמו של התובע (וכעולה מחלופת המסרונים ביניהם, שצורפה לתביעה – גם שמות של חבריו) ברשימות המוזמנים האמורות להמתין בכניסה. ברם כאשר הגיע התובע למועדון באותו יום, בשעה 23:20, סירבו העומדים בשערי המועדון להכניסו, משך כשעה של ניסיונות, בטענה כי מדובר ב"מסיבה פרטית" והוא אינו רשום אליה, וכן כי אין הם מכירים "גלי" כלשהי. לטענת התובע, נבע הדבר מכך שהשומרת בכניסה זיהתה את מבטאו הערבי הקל ואף שמעה אותו מדבר בטלפון הסלולרי. כל זאת, בעוד בליינים שאינם ממוצאו, חזותו או מינו ממשיכים לבוא בשערי המועדון, נטען. התובע עזב את המקום פגוע, סבור שהופלה על רקע מוצאו, או שמא חזותו, או שמא מינו. מכאן התביעה, שבסיסה בחוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס"א-2000 (להלן: חוק ההפליה), שמכוחו עותר התובע לפיצוי של 60,000 ₪, ללא הוכחת נזק. לתביעה, נטען, מצורף "תיעוד מערב האירוע" אף שזה לא צורף בפועל, כי אם רק לאחר בקשות והחלטות.

    

   כתב התביעה נתמך בתצהיר אימות של התובע לבדו, אשר לא הגיש כל תצהיר נוסף.

    

3. הנתבעת דחתה בהגנתה את טיעוני התובע. לוז טענתה: אכן, באותו ערב הייתה במקום מסיבה פרטית. התובע, ככל הנראה, לא נמנה עם המוזמנים. ההבחנה היחידה שבוצעה הייתה על יסוד אותה רשימת מוזמנים, לא על יסוד מין, מוצא או חזות כלשהן. מי היא אותה גלי שלכאורה הזמינה את התובע – אין הנתבעת יודעת.

    

   כתב ההגנה נתמך בתצהיר אימות של מר לירון עופרי (להלן: עופרי), שהצהיר כי ארגן באותו ערב אירוע פרטי במועדון, וכי אין כל "גלי" ששימשה כיחצ"נית של המועדון או כמארגנת יחד עמו. כן נתמך כתב ההגנה בתצהיר של מר מיכאל הלחמי (להלן: הלחמי), שתפקידו לא צוין ובהמשך טענה הנתבעת כי הוא מנהלה, שעמד רק על כך שסרטי הצילום מן האירוע לא נשמרו, משחלפו למעלה מ-60 יום ממועד עריכתו.

    

4. ישיבה מקדמית (או מה שאמור היה להיות כזו) נערכה ביום 9.9.13. בגדרי הדיון הוברר כי התובע לא העביר לנתבעת העתק מצילום האירוע שבוצע בידו. כן עמדה הנתבעת על כך שגילתה כי התובע הוא סדרתי, כהגדרתה, שכן מחיפוש במקורות שונים גילתה כי הלה הגיש לא פחות מכתריסר תביעות, דומות לזו הנוכחית, והיא ביקשה לקבל העתק מהן. התובע אישר כי הגיש תשע או עשר תביעות, ובא כוחו הבטיח להמציאן לנתבעת. בהיעדר מלוא המסמכים (שבשלב זה אמורים היה להיות כבר בידי הצדדים), לא ניתן היה לקיים את הישיבה המקדמית. עם זאת נתבקש התובע, שעמדתו הייתה רחוקה מסדורה, לבחון כבר בעקבות הישיבה עמדתו ביחס לתביעה.