תא"מ 20294-09-15 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' כהן נוריאל ואח'

1.לפניי תביעת שיבוב, בסדר דין מהיר, בגין תגמולי ביטוח ששילמה התובעת למבוטחה בשל נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים מיום 16.02.2015, בין כלי רכב, מ"ר 57-258-72 שבעת התאונה היה מבוטח על ידי התובעת בביטוח מסוג מקיף (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 43-976-79 שבעת התאונה היה נהוג על ידי הנתבע 1, מבוטח על ידי הנתבעת 2 בביטוח אחריות לנזקי צד ג' ותחת טיפולה של הנתבעת 3 (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה, אלא לעניין נסיבות קרות התאונה ולעניין היקף הנזק הנטען. יש לציין כי הנתבעת 3, שהינה מי שבעת קרות התאונה ביצעה עבודה פלונית, על רכב הנתבעים, לא הגישה כתב הגנה מטעמה.

3.נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה נשמעו ראיות התובעת והנתבעים 1 ו-2 והעידו נהגת רכב התובעת ונהג רכב הנתבעים. הנתבעת 3 לא התייצבה לדיון שהיה קבוע מראש, על אף שמנתוני תיק בית המשפט עולה כי הודעה בדבר מועד הדיון ליום 07.11.2016 נמסר לה כדין.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחות אותה או לקבלה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה, נסיבות התרחשותה ולמוקדי הנזק, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה נגד הנתבעת 3 להתקבל במלואה ודין התביעה כנגד הנתבעים 1 ו-2 להידחות.

הגם שהצדדים הסמיכוני לפסוק על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה תמציתית לביסוס מסקנתי.

כללי

5.1.בתיק בית המשפט אין מצוי כתב הגנה מטעם הנתבעת 3. ברם, אין כל אסמכתא מטעם התובעת המעידה על ביצוע המצאה כדין של כתב התביעה בצירוף ההזמנה לדין לנתבעת 3. עם זאת, מנתוני תיק בית המשפט, ומצפייה באישור המסירה, עולה כי ההודעה על ישיבת ההוכחות ליום 07.11.2016 הומצאה לנתבעת 3 עוד ביום 15.03.2016.

חזקה כי הנתבעת 3 ידעה על מועד ישיבת ההוכחות שנקבע ליום 07.11.2016. לכן, הנתבעת 3 יכולה הייתה להגיש בקשה מתאימה או כתב הגנתה בתיק, לכל המאוחר במועד שנודע לה על ההליך. אולם בחרה, מטעמים השמורים עמה, שלא לעשות כן.