תא"מ 20095-11-13 אופרייט ליס בע"מ נ' גנאים מתכת סכנין והצפון בע"מ

1.בסעיף 10 לכתב תביעה בסדר דין מהיר שהגישה התובעת, בו היא תבעה פיצוי בגין נזקים שנגרמו לרכב שבבעלותה, צוין כי היקף הנזקים הינו כמפורט בחוות דעת שמאי המצורפת. כנספח ב' לכתב התביעה צורפו חוות דעת מומחה ותוספת לחוות דעת של "קלגד שמאים", אודות שווי הנזק הישיר ושווי ירידת הערך שנגרמו לרכב התובעת באירוע תאונתי מיום 18.11.2012.

בסעיף 12 לכתב ההגנה הוכחש על-ידי הנתבעת את שנטען בסעיף 10 לכתב התביעה, ונרשם כי היא מבקשת לחקור את השמאי אודות חוות דעתו.

2.לישיבה מקדמית שנקבעה ליום 13.4.2014 לא התייצב בא-כוח הנתבעת, אלא מנהל הנתבעת, אשר ביקש לדחות את הדיון. באותו מועד נקבע כי ישיבת ההוכחות והסיכומים תתקיים ביום 29.10.2014. בישיבת ההוכחות העיד מטעם התובעת נהג הרכב השייך לה, ובתום חקירתו הודיע בא-כוח התובעת: "אלה עדי".

3.לאחר הודעה זו, ביקש בא-כוח הנתבעת שלא לראות בחוות דעת המומחה שצורפה לכתב התביעה כראיה מטעם התובעת, וזאת משני טעמים:

(1)אין מדובר בחוות דעת;

(2)השמאי שערך את חוות הדעת לא התייצב לדיון, למרות שבכתב ההגנה נדרשה התייצבותו.

4.בא-כוח התובעת טען כי דין הבקשה להידחות, מהטעמים הבאים:

(1)חוות הדעת שהוגשה הינה ערוכה בנוסח הקבוע בפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן: פקודת הראיות);

(2)הנתבעת לא הודיעה מבעוד מועד לתובעת על רצונה לחקור את השמאי שהגיש את חוות דעת, כמצוות תקנה 130א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות).

אבחן את טענות הנתבעת כסדרן.

האם הוגשה חוות דעת כקבוע בפקודת הראיות