תא"מ 20071-12-13 זקן נ' מלון שורש בע"מ ואח'

תביעה זו הוגשה על ידי התובעת שלטענתה החליקה בשביל המוביל ממגרש החניה שליד אולם האירועים שורש, לאולם עצמו. ההחלקה אירעה לטענת התובעת ביציאתה מהאולם למגרש וכתוצאה ממנה נגרמו לה נזקי גוף (ללא נכות צמיתה). הגורם לנפילה הוא רשלנות של הנתבעים בהחזקת שביל זה באופן שלא הונחו בו פסי החלקה והוא לא תוחזק באופן שימנע נפילות והחלקות כאמור. ההחלקה אירעה לטענת התובעת ביום 15.9.11. התביעה הוגשה נגד הנתבעת 1 שהיא הבעלים של אולם האירועים ונגד נתבעת 3 שהיא מפעילת האולם וכן נגד חברות הביטוח (נתבעות 2 ו- 4) שמבטחות את הנתבעים 1 ו-3 בהתאמה.

הנתבעות טוענות כי עשו כל שניתן על מנת למנוע החלקה על השביל. הונחו על השביל שטיח מונע החלקות, פסי החלקה, שילוט ומעקות כך שככל שהתובעת אכן החליקה מדור בהחלקה שאינה נובעת מהרשלנות של הנתבעות. כמו כן כל אחת מהנתבעות טענה שאם יוחלט שהיתה התרשלות מדובר ברשלנות של האחרת. הנתבעות חלקו גם על טענות הנזק של התובעת.

העידו מטעם התובעת, התובעת עצמה, בעלה וחברה שהיתה איתם. מעדותם עולה כי לא היה שטיח על השביל המדובר. אמנם היה מעקה שלפי עדות החברה של התובעת, התובעת החזיקה בו (עמוד 12 שורה 11) אך התובעת החליקה. לדברי העדים ישנה במקום תאורה ואולם מדובר בתאורת גן כך שהשביל היה די חשוך. אף אחד, לא התובעת ולא העדים, לא ראו את השלט, שלטענת הנתבעים היה במקום ואשר מזהיר מהחלקה. העדה עצמה מעדה אף היא מספר פעמים אך הצליחה להחזיק את עצמה (עמוד 11 שורות 14 – 15).

התובעת או מי מטעמה לא פנו לנתבעות בסמוך לאחר האירוע, לא מיד אחרי הנפילה ואף לא במועד אחר כלשהו סמוך לאירוע הנפילה. לנתבעות נודע על התאונה הנטענת עם הגשת התביעה. אין ספק שהימנעות זו יש בה כדי לגרום לנתבעות קושי בהוכחת טענותיהן שכן ברור שנציגי הנתבעות לא יכולים לזכור מה היה ביום פלוני בשביל כאשר מדובר ביום רגיל מבחינתם שלא הוגשה בו תלונה כלשהי.

נציגי הנתבעות העידו כי בשביל פרוס בדרך כלל שטיח שמורד רק לצורך נקיונו או בימי שישי (עמוד 18 שורות 9 – 10). השטיח נרכש לפני מועד האירוע לכן סביר להניח שביום האירוע היה שטיח. אף אדם נוסף לא התלונן במועד האירוע על כך שהשביל מחליק על אף שהיו בעבר החלקות על השביל (עמוד 14 שורה 10).

לאחר ששקלתי את העדויות מסקנתי היא כי התובעת החליקה בשביל כתוצאה מהלחות שהיתה. אמצעי ההגנה ככל שהיו כאלה, לא היה בהם די כדי למנוע את החלקת התובעת. גם העדה הנוספת מעדה אך לא החליקה לכן ברור שלא ננקטו כל האמצעים הדרושים למנוע החלקה. מאידך, אין להתעלם מכך שרק התובעת החליקה באירוע זה ואם אכן המצב היה כפי שטענה התובעת, ניתן היה לצפות להחלקות נוספות. יש איפוא להטיל על התובעת עצמה חלק מהאחריות לנפילתה. אין ספק שהיה במקום הנפילה מעקה שהעדה מטעם התובעת החזיקה בו. התובעת עצמה לא העידה שהחזיקה במעקה ויתכן שאילו היתה עושה כן נפילתה היתה נמנעת. בנסיבות אילו יש להטיל על התובעת רשלנות תורמת של 20%.

התובעת לא טוענת לנכות צמיתה ותביעתה הינה בעיקר על כאב וסבל. לטענתה היתה באותו זמן בחופשת לידה כך שגם נזקים של הפסדי השתכרות לא נגרמו לה. התובעת טוענת לעזרה וסיעוד על ידי בני משפחה ובעיקר אמה ואולם האם לא הובאה להעיד. כמו כן התובעת טוענת להוצאות של 10,000 ₪ אך לא צורפו קבלות המאשרות הוצאה כזו.

בהתחשב באמור ובעדויות התובעת באשר לסבל שעברה לאחר הנפילה ובצורך להיעזר בבני משפחה ובעיקר באם – שכאמור לא הובאה לעדות, ובהתחשב גם בתיעוד הרפואי שהמציאה התובעת אני מחייב את הנתבעות לשלם לתובעת את הסך של 20,000 ₪ לאחר הניכוי בגין רשלנות תורמת. סכום החיוב יחול במחציתו על נתבעות 1 ו- 2 ובמחציתו על 3 ו- 4. סכום זה נובע בעיקרו מכאב וסבל העולה מהאישורים הרפואיים, כולל אישור של דר' יצחקי, על אף שאין לקבוע נכות לפיו, ועל הוצאות שלגביהם צורפו קבלות והוצאות נוספות מסתברות. כאמור, נוכה הסכום הנובע מרשלנות תורמת (פיצוי 25,000 ₪ פחות 20% רשלנות תורמת). כמו כן כל אחת מזוג הנתבעות 1 - 3 ו- 2 - 4 תשלם לתובעת מחצית מהסכום ההוצאות וכן שכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪ + מע"מ (לכל זוג נתבעות).