תא"מ 19968-01-15 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' שמוחי ואח'

1.לפניי תביעה כספית בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 12.07.2013 , בין כלי רכב, מ"ר 73-694-76 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מסוג אוטובוס, מ"ר 91-252-01 (להלן: "האוטובוס") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה, אלא לעניין נסיבות התרחשותה.

3.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה הוצגו ראיות מטעם הצדדים, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל חלקית, כך שעיקר האחריות לקרות התאונה יוטל על נהג האוטובוס, כאשר לנהג רכב התובעת רשלנות תורמת בשיעור 30%.

הגם שהצדדים הסכימו למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי:

אני מעדיף את גרסתו של נהג רכב התובעת, שהייתה מהימנה עליי, על פני גרסתו של נהג האוטובוס שהייתה מתחמקת, ולא זכתה לכל תימוכין.

אני מאמין לנהג רכב התובעת כי התאונה התרחשה בנסיבות שהאוטובוס יצא מתחנת האוטובוס וסטה שמאלה, כאשר הפינה השמאלית הקדמית של האוטובוס פוגעת בדופן ימינית קדמית ברכב התובעת (ת/2).

יש לציין כי נהג האוטובוס העיד כי מוקד הנזק באוטובוס היה בדופן שמאל אמצעי ולא בקדמי, על מנת להראות כי רכב התובעת הוא שסטה ימינה לעברו. עם זאת, הנתבעים לא הציגו כל תמונה, שיש בה כדי לתמוך בגרסתו של נהג האוטובוס, למרות שנהג האוטובוס העיד כי צילם את האוטובוס לאחר התאונה.