שומרה חב' לביטוח בע"מ נ' בראשי ואח'

פתח דבר וטענות הצדדים

1. לפני תביעה לפיצוי בסך 3,840 ₪ בגין נזקי רכוש שנגרמו לתובעות בעטיה של תאונת דרכים שאירעה ביום 3.11.14.

2. לטענת התובעת, הרכב הנפגע החל בביצוע פניית פרסה במקום מותר, עת לפתע, הרכב הפוגע אשר לא שמר מרחק כמתחייב, פגע בו מאחור.

3. לטענת הנתבעים, התאונה ארעה עת יצא רכב הנתבע 1 מחניון בנסיעה איטית, כאשר רכב מבוטח התובעת החל לפתע בפניית פרסה בחוסר זהירות וללא הפעלת איתות כדין, חסם את נתיב נסיעת רכב הנתבע 1 וגרם ברשלנותו לקרות התאונה.

    

   דיון והכרעה

4. בענייננו שתי גרסאות סותרות. בשתי הגרסאות נמצאו אי דיוקים. כך למשל, נהגת רכב התובעת כתבה בטופס העדות כי התחילה לבצע פרסה ואילו בעדותה העידה כי התחילה להיערך לבצע פרסה. (ר' עמ' 1, שו' 11 לפרו'). וכך למשל, הנתבע 1 טען בטופס ההודעה כי התאונה התרחשה עת נהגת רכב התובעת החליטה לעשות סיבוב עם הרכב, ואילו בעדותו טען כי התאונה התרחשה עת נהגת רכב התובעת נסעה אחורה. (ר' עמ' 7, שו' 4).

5. בכתב התביעה, כמו-גם בטופס הודעה מטעם נהגת רכב התובעת נכתב כי המדובר בפגיעה באחור ואילו מתמונות הנזק עולה כי אין המדובר בפגיעה אחורית קלאסית אלא בנזק פינה אחורית שמאלית.

6. הסכמתו של הנתבע 1 לשלם 700 ₪ לבעל רכב התובעת על מנת לסיים את הסוגייה, כפי שנכתב בטופס ההודעה מטעמו, מלמדת כי הנתבע 1 לקח על עצמו את האשמה לקרות התאונה, בפרט לאור העובדה שטען כי גם לרכבו נגרם נזק (שם, עמ' 8, שו' 20).

7. אציין בהקשר כי נהגת רכב התובעת לא ציינה כי הפעילה איתות טרם ביצוע הפרסה ומשכך האחריות לתאונה רובצת גם לפתה.