תא"מ 19920-06-15 פסטג ואח' נ' פוטשניק ואח'

לפניי תביעה בסדר דין מהיר, לתשלום סכום של 40,078.86 ₪ שעילתה נזקי רכוש שנגרמו, על פי הנטען, לרכב התובעים, בעטיה של תאונת דרכים מיום 2.2.11 (להלן: "התאונה"). התאונה אירעה בכביש 2 בסמוך לצומת גלילות והיו מעורבים בה רכב התובעים נהוג בידי מר עמוס מימון (להלן : "נהג התובעים") ורכב הנתבעים נהוג בידי הנתבע 1.

המחלוקת הקיימת בין הצדדים נוגעת לנסיבות התרחשות התאונה. לטענת התובעים התאונה אירעה כאשר רכב התובעים האט את מהירות נסיעתו בשל האטה בתנועה, ורכב הנתבעים שנסע מאחוריו במהירות גבוהה ולא הקפיד על שמירת מרחק סביר מרכב התובעים, פגע ברכבם מאחור והסב לו נזק.

מנגד, טוענים הנתבעים, כי רכב התובעים נסע מימין לרכב הנתבעים בפראות ,סטה לנתיב נסיעתם מספר פעמים, חסם את דרכם, ובלם באופן פתאומי. עקב כך הנתבע 1 בלם , אך בשל הפתאומיות אירעה התאונה ברשלנותו הבלעדית של נהג רכב התובעים.

ביום 10.10.16 התקיים לפניי דיון בו נשמעו עדויות הנהגים המעורבים בתאונה ונוסעת ברכב הנתבעים. הואיל ומדובר בתביעה בסדר דין מהיר, ינומק פסק הדין באופן קצר ותמציתי, בהתאם לקבוע בתקנה 214טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

דיון

לאחר שמיעת העדויות ולאחר ניתוח חומר הראיות ובכלל זה הודעות הנהגים, תמונות הנזק לרכב התובעת , ויתר הראיות אני סבורה כי האחריות לגרם התאונה רובצת לפתחו של הנתבע 1 כפי שיפורט להלן.

נהג התובעים העיד שנסע בדרך, בשעת בוקר, כאשר קיים עומס של תנועה בכביש וכאשר עצר באופן פתאומי רכב הנתבעים פגע בו מאחור. הוא סיפר שלאחר מכן הגיע בנו של הנתבע 1 למקום ונקט כלפיו באלימות ולכן הוא הזמין משטרה. בהמשך סיפר שלאחר התאונה גם פנה מיוזמתו לתחנת משטרת יפו והתלונן , אולם כאשר הובן שהוא לא ניזוק בגופו שוחרר מהמקום. בזיקה לכך הוגש טופס הודעה על תאונת דרכים מיום האירוע בו פירט את שאירע באופן דומה לעדותו, כולל הלך הדברים שלאחר התאונה. בחקירתו הנגדית, עומת נהג התובעים עם העובדה שטופס הדיווח למבטחת אודות התאונה נמסר רק כחודשיים לאחר התאונה והוא אמר שאין לו הסבר לשיהוי, אך אינו בעל הרכב אלא חברה, שגם הגישה תביעה בבימ"ש לתביעות קטנות והתביעה נמחקה מכיוון שהוברר שהרכב בבעלות חברה (נ/3). לדבריו הרכב נשלח לתיקון ע"י בעל החברה והוא אינו יודע באיזה מועד בדיוק הדבר נעשה.

מטעם התובעים הוגש טופס הודעה שנמסר למשטרה (ת/3) בו תיאר נהג התובעים את התרחשות התאונה כדלקמן: "נסעתי בנתיב השמאלי שלי הנהג שמלפני עצר ואז בלמתי ורכב נכנס מאחור, נזק לאחור של האוטו. נהג קילל אותי איים עליי וסירב לתת לי פרטים של הרכב ואז הזמנתי משטרה לקבל פרטים. ואז הגיעו בני משפחה וניסו לדחוף ידיים ליד השוטרים". ראוי לציין כי ההודעה חתומה רק על ידי נהג התובעים ואין כל אינדיקציה לחתימה ו/או לקבלתה בידי המשטרה.

הנתבע 1 תיאר שרכב התובעים יצא מרשפון והשתלב בדרך בה נסע רכב הנתבעים, ולדבריו בהשתלבותו כמעט גרם לתאונה "עפתי הצידה" דבר שהוביל לדבריו לדין ודברים בין שני הנהגים, לאחר שהנתבע 1 העיר לנהג התובעים על אופן נהיגתו. אך לדבריו משהבין "שאין עם מי לדבר" הם המשיכו לנסוע וכך תיאר:" פתאום הוא התחיל לנסוע ועצר במקום, לא ידעתי מה קורה עוד פעם נסע, היה לו מספר זר דאגתי ורציתי לנסוע על השוליים ... עוד פעם הוא נוסע ועוצר ולא נתן לי שום אפשרות לעצור, כי עצר מספר ס"מ לפני פגעתי בו מאחור. הוא עצר לשתיים שלו שניות ונסע מהר, רדפו אחריו, אשתי נפגעה הגיעה משטרה ואז חזר בריצה לאזור התאונה. איפה שעצר " (עמ' 6 לפרוט' ש' 4-8).

לאורך עדותו כינה הנתבע 1 את נהג התובעים בשמות גנאי וביקר את אופן התנהגותו והטיל בו דופי . בהמשך חקירתו הוא אמר באופן סותר לתיאור הראשוני של הדברים שתוארו כרצף אירועים אחד ובמישרין לשיח השלילי, כי לאחר חילופי הדברים הראשונים ביניהם, עובר לתאונה הוא לא ראה רת רכב התבועים, אלא רק מאזור הקאנטרי קלאב" חתך אותי ועצר" (עמ' 7 סיפא לפרוט'). כאשר נשאל מדוע לא נסוג והתרחק מרכב התובעים כאשר ראה שהוא נוהג בחוסר זהירות , הוא השיב " עברתי ממסלול למסלול . רציתי לעצור לא היו שוליים אני ואישתי קרוב לגיל 70 ואין לי כוח להתמודד איתו, איך שהוא דיבר וניבל את הפה" (עמ' 7 לפרוט' ש' 8-9). כמו כן העד הסביר שלא היו שוליים לאורך הדרך שבהם יכול היה לעצור ולהמנע מתאונה עם רכב התובעים. באשר לחילופי הדברים שלאחר מכן הנתבע 1 העיד שבנו הגיע מאוד כועס למקום התאונה, באופן טבעי. לדבריו הוא הגיש תלונה למשטרה לאחר קרות התאונה.