תא"מ 19846-03-15

בפני בקשה להורות על ביטול פסק הדין שניתן ביום 26.5.15, לאחר שהמבקשת לא הגישה כתב הגנה במועד הקבוע בתקנות, ולאחר שכתב התביעה הומצא לה באמצעות הדבקה בכתובתה הרשומה ברשם החברות.

המבקשת טוענת כי לא קיבלה את כתב התביעה. לטענת המבקשת, על אף שהכתובת המצוינת בתצהיר המוסר היא כתובתה, הרי שהנסיון הראשון לבצע את ההמצאה היה לאחר שעות העבודה המקובלות (בשעה 18:40) והשני היה ביום שישי, שאינו יום עבודה, ולפני שעות העבודה המקובלות (בשעה 8:22). לטענת המבקשת, במועד השלישי היו משרדיה מאוישים ולו היה מנסה השליח להכנס ולבצע את המסירה לידי המבקשת – היה עושה כן ללא קושי.

המשיבה, בתגובתה, טוענת כי כתב התביעה הומצא למבקשת כדין ופסק הדין ניתן שבועות לאחר חלוף המועד להגשת כתב הגנה. עוד טוענת המשיבה לעניין טענות המבקשת בדבר סיכויי ההגנה, כפי שפורטו בבקשה – ולעמדת המשיבה, אין למבקשת הגנה.

המבקשת השיבה לתגובה, התייחסה למועד הגשת הבקשה לביטול פסק הדין (ולטעות שנפלה, לכאורה, בס' 6(א) לתגובת המשיבה – בו צוין כי כתב התביעה נמסר למבקשת ביום 26.5.15), חזרה על טענותיה בדבר סיכויי ההגנה וביקשה אף לתמוך הטענות בדבר היותם של משרדיה פתוחים ופעילים בשעות בהן נטען על ידי השליח כי הם סגורים בפירוט שיחות טלפון שנערכו באותה עת.

לאחר שהתרשמתי מטיעוני הצדדים וממכלול נסיבות העניין, נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל.

בעל דין שקיבל פס"ד במעמד צד אחד, רשאי להגיש בקשה לביטולו לאותה ערכאה. זכות הגישה לערכאות הינה זכות יסודית ולא בנקל ינעל בית המשפט את שעריו לפני המתדיינים. העדפה של ממש היא לקבל הכרעות שיפוטיות לאחר דיון ממצה לגופו של עניין ובמעמד שני הצדדים.

לא מן הנמנע כי לו היה נחקר השליח מטעם המשיבה על תצהירו היה מקום לקבוע כי יש להורות על ביטול פסק הדין מחמת הצדק, ובאותה מידה – לא מן הנמנע כי היה מקום לקבוע שההמצאה בוצעה כדין. קביעה זו מתייתרת, נוכח מסקנתי להלן כי יש מקום להורות על ביטול פסק הדין על פי שיקול דעת בית המשפט. מסיבה זו, ומשיקולי יעילות וחסכון בזמן ובמשאבי הצדדים, גם נמנעתי מלהורות על זימונו של השליח לדיון בפני בבקשה לביטול פסק הדין.

כאמור, בית המשפט רשאי לבטל את פסק הדין, לפי שיקול דעתו. במסגרת זאת, נשאלות שתי שאלות: מהי סיבת המחדל, ומהם סיכויי ההגנה. אכן המבקשת חדלה במחדל אולם התרשמתי כי לנתבעת טענות הגנה הראויות לברור במסגרת המשפט עצמו.

מכל האמור, אני קובע כי באיזון שבין סיבת המחדל לסיכויי הגנת המבקש באתי לכלל מסקנה כי יש מקום להורות על ביטול פסק הדין.

שאלת ההוצאות תיבחן בסיום ההליך.