תא"מ 19837-12-14 חברת דואר ישראל בע"מ ואח' נ' אוריאל ואח'

1.תביעה לתשלום נזקי רכב התובעת בגין אירוע תאונתי מיום 12.8.14 בו היו מעורבים רכבי הצדדים, וכן תביעה שכנגד.

לפי גרסת נהג רכב התובעת, עת נסע בנתיבו כדין, לאחר שיצא משביל אל הנתיב כאמור, יצאה הנתבעת 1 בנסיעה אחורנית מתוך חניה בה חנתה בצד הדרך ופגעה ברכב התובעת שהיה בנסיעה בדופן אחורית ימנית.

לפי גרסת הנתבעת 1 חנתה בחניה במרכז המסחרי, כשמימינה רכב נוסף חונה ולאחריו שביל עפר ובניין אבן בקצהו. לגרסתה, הסתכלה אחורה ויצאה מהחניה ברברס במהירות גלישה כמעט אפס, שמעה רכב גדול מתקרב, הסתכלה, ראתה את רכב התובעת מגיח בפתאומיות, בלמה והוא נכנס בה, כפי הנראה בו זמנית, בצד ימין אחורי של רכבה.

2.לאחר ששקלתי בטענות הצדדים, שמעתי עדויות הנהגים ועדות עדת הראייה, עיינתי בכל החומר שהוגש, לרבות תמונות מקום התאונה ותמונות הנזקים, הגעתי לכלל מסקנה כי ברמת ההסתברות הנדרשת במשפט אזרחי הרימה התובעת את הנטל להוכיח כי התאונה ארעה כפי גרסת נהגה.

מאחר שתובענה זו נדונה בסדר דין מהיר, הרי שלפי הוראות תקנה 214טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, על פסק הדין להיות מנומק באופן תמציתי.

3.מצרף הראיות והנסיבות מלמד כי הנתבעת 1, אשר עליה חובת זהירות מוגברת כמי שמבצעת נסיעה אחורנית מתוך חניה אל נתיב נסיעה, לא נקטה בזהירות המתחייבת ולפיכך לא ראתה את רכב התובעת ופגעה בו בחלקו הימני אחורי לאחר שברובו חלף על פניה.

מצאתי לתת אמון בגרסה זו של נהג התובעת, המתיישבת עם כלל הראיות והנסיבות, לא מצאתי כי הוכח ברמת ההוכחה הנדרשת כי נהג במהירות שאינה מתאימה לתנאי הדרך, ולא מצאתי לקבל עדותה של העדה הגב' פלג בנקודה זו.

תוואי הדרך ותנאיה כפי שעולים בבירור מהתמונות שהוצגו אינם מאפשרים לפתח מהירות, שכן התאונה ארעה מטרים ספורים לאחר שביל העפר ממנו יצא שמאלה נהג התובעת. הנתבעת 1 אף מודה בעדותה כי לא ראתה שנהג התובעת נוהג במהירות אלא כי המדובר בהשערה שלה ובטופס ההודעה מציינת מפורשות כי נהג התובעת פנה מדרך עפר במרחק של כ-4 מ' ממכוניתה.