תא"מ 19745-08-14 פועלים להתיישבות חקלאית בע"מ נ' ינובסקי ואח'

הרקע ותמצית טענות הצדדים

1. התובעת הגישה תביעה כנגד בעתירה לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לרכבה בתאונת דרכים.

2. הנהגת ברכב התובעת (להלן: הנהגת) העידה כי היתה ביציאה השמאלית ביותר משער בית החולים שיבא ועצרה לפני הרמזור, כאשר לפניה מרווח גדול יחסית.

הנהגת טענה כי הנתבע 1 (להלן: הנתבע) התפרץ לאותו מרווח, מצד ימין לה, כדי להשתלב לפניה, תוך פגיעה ברכב בו נסעה, וזאת מבלי שהבחינה בו כלל קודם לכן.

לאחר שהוצגו לנהגת תמונות מקום האירוע, ובית המשפט הציג לה צילום נוסף במהלך הדיון באתר מפות גוגל, הסכימה הנהגת כי הנתיב בו נסעה, והנתיב מימינה בו נסע הנתבע, משתלבים לקראת הרמזור לנתיב אחד.

3.הנתבע טען כי השתלבות הנתיבים היא "כמו שתי וערב" ולכן נכנס לפני רכב הנהגת, כאשר הרכב שלפניה התקדם, ואז הבחין ברכב הנהגת ממשיך בנסיעה לפנים מבלי להבחין בו, ונפגע למרות שצפר לנהגת כדי להסב את תשומת לבה.

הנתבע תיאר את שני הנתיבים כנמצאים באלכסון האחד כלפי השני, הדגים את התאונה והבהיר כי הנזק ברכב התובעת נגרם מבית הגלגל הגבוה ברכב המסחרי בו נסע.

דיון והכרעה

4. לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים, ראיותיהם, התנהלותם במהלך הדיון ומכלול נסיבות העניין, אני קובעת כי שני הנהגים תרמו באחריותם לאירוע:

• הנהגת עמדה בנתיב השמאלי מבין שני נתיבים המשתלבים לנתיב אחד לקראת הרמזור, וזאת מבלי שנתנה דעתה לכך שהנתיב מימינה משתלב גם הוא לאותו נתיב, בלא שנתנה תשומת לב לתנועה מהנתיב מימינה.

  הנהגת התרשלה בכך שלא נתנה דעתה לעובדה שהיא בנתיב אחד מבין שניים המשתלבים יחד, ומעדותה עלה כי כלל לא ייחסה לכך חשיבות ואף לא היתה מודעת לעובדה זו.

• הנתבע סבר שהוא יכול להיכנס לפני התובעת בשל הכלל של "שתי וערב", קרי, מכונית אחת מכל נתיב משתלבת בתורה בטור המכוניות לפני הרמזור, וזאת למרות שלא וידא כי הנהגת מודעת לכוונתו זו.

  לא סביר בעיני כי הנתבע עצר את רכבו לפני רכב הנהגת, והיא בחרה להמשיך ולנסוע לתוך הרכב המסחרי הגדול שלפניה, באופן שלא יהיה מנוס מפגיעה בו.

  5.המגן הקדמי ברכב התובעת נתלש ממקומו כלפי חוץ, אולם אפשר ונזק זה נגרם בעת שהנהגת נסעה לאחור כדי להשתחרר מבית הגלגל שבו "נתפס" המגן, ולא בעת המגע הראשוני בין כלי הרכב. לפיכך, לא ייחסתי משמעות לאופי נזק זה.

  6.לאחר ששקלתי את מידת האשמה החלה על כל אחד מהנהגים, אני קובעת כי הנהגת ברכב התובעת נושאת ב- 40% מהאחריות לתאונה ולתוצאותיה, והנתבע 1 נושא ב- 60% ממנה.

  7.הנזקים: התובעת הוכיחה נזקים בגין עלות תיקון הרכב, תשלום שכר השמאי וירידת הערך שנגרמה לרכב, בסכום של 10,531 ₪.

  הנזק הנטען בגין הוצאות, עוגמת נפש, ביטול זמן, השבתה ו/או רכב חלופי, לא הוכח ועל כן אני דוחה את התביעה הנוגעת אליו.