תא"מ 19745-03-12 קרוגמן נ' מקוריה ואח'

תביעה שהגיש התובע בגין נזק שנגרם לרכבו באירוע תאונת דרכים. התביעה הוגשה כן כנגד נהג הרכב הפוגע, נתבע מס' 1 והן כנגד בעלי הרכב נתבע מס' 2.

הנתבע מס' 2 טען בכתב הגנתו שהרכב נגנב והתאונה ארעה כאשר נהג הרכב, נתבע מס' 1 נהג בו ללא הרשאתו.

נתבע מס' 1 הינו אחיו של נתבע מס' 2. לאחר שהוברר שהוא זה שנהג ברכב הוגש כתב אישום כנגדו במסגרת בית המשפט לתעבורה. התנהל הליך בבית המשפט והנתבע מס' 1 הורשע בעובדות כתב האישום.

לאור הרשעה זו הסכימו הצדדים שיש לחייב את נתבע מס' 1 בנזק שנגרם לתובע בהתאם לדו"ח השמאי. המחלוקת בין הצדדים נותרה בשאלה האם יש לחייב אף את בעל הרכב, נתבע מס' 2.

נתבע מס' 2 נחקר בבית המשפט והצדדים סיכמו טענותיהם. סבורני שהתובע הרים נטל ההוכחה המוטל עליו וכי יש לחייב אף את נתבע מס' 2 בנזקיו כפי שאפרט להלן:

נתבע מס' 2 הינו בעלי הרכב. יכול וסבר שהרכב נגנב בעת ביצוע התאונה אולם בסופו של יום הוברר שהנהג ברכב הינו אחיו.

הוא לא טען בכתב הגנתו ואף לא בבית המשפט שלא נתן מעולם רשות לאחיו לנהוג ברכב.

עובדה היא שאף לא הגיש כל תלונה במשטרה כנגד נתבע מס' 1 כאשר הבין שהוא זה שנהג ברכב וגרם לתאונה.

עוד אציין שמחקירת הנתבע עלה שהיו לרכב שני מפתחות אותם מסר לנציג חברת הביטוח (ראה עמ' 11 שורות 30-33). עוד עלה שלרכב היה קוד סודי להפעלתו. עובדות אלה מחזקות מסקנתי שהנתבע מס' 1 השתמש ברכב בהרשאת אחיו, נתבע מס' 2. אם אכן נכונה היתה גרסת הנתבע כיצד ידע הנהג את הקוד לרכב? כיצד נגנב הרכב אם כל המפתחות היו בבית ואם לא היו כל שברי זכוכיות במקום בו חנה הרכב וזאת אף לגרסת הנתבע (ראה עמ' 11 שורות 2-4).

לאור כל האמור לעיל סבורני שהתאונה ארעה כאשר נתבע מס' 1 נוהג בהרשאתו של נתבע מס' 2 ברכב, ומשכך אף עליו לפצות התובע.

הנתבעים ביחד ולחוד ישלמו לתובע סך של 33,826 ₪ וכן סך של 1590 ₪. הסכומים ישולמו מיום מתן חוות דעת שמאי וישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד זה ועד התשלום בפועל.