קרדן רכב בע"מ נ' מחאמיד ואח'

1.התובעת הינה בעלים של רכב שניזוק במהלך תאונת דרכים (להלן: רכב 1) שאירעה בין רכב 1 לבין רכב שבו נהג הנתבע 1 (להלן: רכב 2). הנתבע 2 הוא הבעלים של רכב 2 והמעסיק של נתבע 1. במועד התאונה הנתבע 1 עשה שימוש ברכב 2 במסגרת עבודתו אצל הנתבע 2 בתפקיד של מחלק סחורה באמצעות רכב 2.

2.נהגת רכב 1 במועד התאונה העידה כי נסעה ישר בתוך רחוב מסוים. לטענתה, רכב 2 חנה מצד ימין והדלת של הנהג נפתחה לכיוון הרחוב ובדרך זו נגרמו נזקים לדופן ימין של רכב 1.

3.הנתבע 1 טען כי דלת הנהג ברכב 2 (להלן: הדלת) היתה תקולה כך שלא ניתן היה לפתוח אותה מהידית שמחוץ לרכב והיא נפתחת רק מהידית שמתוך הרכב. כמו כן, טען שהעמיד את הרכב מצד ימין של אותו רחוב, פתח את הדלת, יצא מהרכב והשאיר את הדלת פתוחה במרווח של כארבעה סנטימטרים לערך, כאשר היה בכוונתו לחזור אל תוך הרכב תוך דקות ספורות. לטענת הנתבע 1, הדלת נשארה פתוחה באופן חלקי על מנת שברגע שיחזור לרכב יוכל להיכנס אליו מדלת הנהג ולא יצטרך להסתובב מסביב לרכב על מנת להיכנס לתוכו מהדלת הקדמית שמצד ימין. בהמשך, רכב 1 חלף ליד רכב 2, נסע בצמידות יתר לרכב 2 ובדרך זו ניזוקו שני הרכבים.

4.הנני מעדיף את גרסתה של נהגת רכב 1 על פני גרסתו של הנתבע 1 וקובע כי האחריות המלאה לגרם התאונה רובצת לפתחו של הנתבע 1. להלן נימוקי:

א.סוג הנזקים שמופיעים בדופן ימין של רכב 1, כפי שהם עולים מתוך תמונות רכב 1, מתיישבים היטב עם התיאור שנמסר על ידי נהגת רכב 1 לגבי אופן קרות התאונה. הווה אומר, סוג הנזקים מתיישבים עם פתיחה רחבה של הדלת, כפי טענת נהגת רכב 1, מאשר עם פתיחה מצומצמת של "4 ס"מ", כפי טענת הנתבע 1.

ב.יציאה מרכב והשארת דלת הנהג פתוחה, בין אם הדבר נעשה במרווח קטן, כפי טענת הנתבע 1, ובין אם הדבר נעשה במרווח גדול יותר, כטענת נהגת רכב 1, מנוגדת לתקנה 80 לתקנות התעבורה התשכ"א – 1961.

ג.בסעיפים 2 ו-5 לכתב ההגנה נאמר שרכב 2 חנה בצד הרחוב ורכב 1 נצמד אליו יתר על המידה ובדרך זו נגרמה התאונה. דא עקא, בגרסה שמופיעה בכתב ההגנה אין כל אזכור לכך שהדלת היתה תקולה ושהושארה פתוחה במרווח של "4 ס"מ", כפי שהוסבר על ידי הנתבע 1 בעדותו בבית המשפט. במילים אחרות, התוספת שעלתה בעדותו של נתבע 1 בבית המשפט ביחס לדברים שנאמרו בכתב ההגנה, לפיה הדלת היתה פתוחה, מהווה "ראשית הודאה" של נתבע 1 בגרסת נהגת רכב 1. אותה "ראשית הודאה" מצדיקה הפחתה ממשקל עדותו של נתבע 1 והגברת המשקל שיש לייחס לעדותה של נהגת רכב 1.

ד.בא כוח הנתבעים טען שגרסתה של נהגת רכב 1 עומדת בניגוד לאמור בהודעה בכתב שנמסרה מטעמה לגבי אופן קרות התאונה. טענה זו אין בה ממש מהטעם הפשוט שקריאה מלאה של ההודעה מלמדת שמדובר בדברים שתואמים היטב את גרסתה בבית המשפט.

5.התובעת הוכיחה את נזקיה לפי חוות דעת שמאי. הנתבעים לא ביקשו לזמן את השמאי מטעם הנתבעים לשם חקירתו על חוות הדעת שערך, כאמור בסעיף 130א לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984. לפיכך, חוות הדעת מהווה ראייה בעלת משקל גבוה.