תא"מ 19737-10-11 ששון נ' 2006 ואח'

רקע כללי התובע הגיש תביעה זו בסדר דין מקוצר כנגד ארבעת הנתבעים שבכותרת, לפיצוי בסכום של 9,758 ₪. הנתבעים 1 – 3 לא הגישו בקשות רשות להתגונן ונפתח כנגדם תיק בלשכת ההוצל"פ. הנתבעת 4 דוראל דלתות מקבוצת דלויה בע"מ (להלן: "הנתבעת"), הגישה בקשת רשות להתגונן, הבקשה נתקבלה ולכן עבר התיק להליך של סדר דין מהיר.

כיוון שמדובר בתביעה בסדר דין מהיר, יהיה פסק הדין קצר ותמציתי כמצוות תקנה 214טז' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984.

מירב העובדות אינן שנויות במחלוקת: ביום 22.1.08 הזמין התובע דלתות בסכום של 38,250 ₪, כפי שעולה מטופס ההזמנה, נספח ה' לתצהיר התובע (להלן: "ההזמנה"). לאחר מכן, הודע לתובע כי לא ניתן לספק את הדלתות המבוקשות (למעט דלת זמנית ומשקוף שסופקו כנדרש – דבר שלא צויין בכתב התביעה או בתצהיר) והוא קיבל בחזרה כ- 30,000 ₪ מתוך הסכום ששולם. התביעה הינה בגין ההפרש בסך 8,250 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית.

הנתבעת טענה להעדר יריבות. לטענתה מדובר בעסקה שנקשרה בין התובע לנתבעים האחרים שילובים 2006, הנתבעת 1 (להלן: "שילובים"), או משה ז'אן, הנתבע 3 (להלן: "ז'אן").

העדה שגית דלויה מסרה בתצהירה, והדבר לא נסתר, כי הנתבעת מעולם לא קיבלה את ההמחאות המפורטות בכתב התביעה ומעולם לא פרעה אותן. יש ממש בטענת התובע, כי בתצהיר העדה דלויה נאמר כי כל הדלתות נשוא התביעה לא יוצרו על ידי הנתבעת, כאשר בעדותה נתברר כי דלת הכניסה והמשקוף כן יוצרו על ידי הנתבעת. עם זאת, מקבל אני כי מדובר בטעות קולמוס, שעה שעיקר המחלוקת היה לגבי דלתות הפנים, ולא בשקר במפגיע. מכל מקום, הכסף ששילם התובע הועבר לשילובים או למשה ז'אן ולא לנתבעת. העובדה שמשה ז'אן או שילובים שילמו לנתבעת על הדלת הזמנית והמשקוף אותם הזמין מהם התובע, איננה יוצרת יריבות ישירה בין התובע לנתבעת. לא נסתרה גם הטענה כי מי שהשיב לתובע את מירב הסכום בסך 30,000 ₪ היו ז'אן ושילובים ולא הנתבעת דנן.

סכום התביעה - יש ממש בטענת הנתבעת כי בהתאם לאמור בהזמנה, אם לא מוזמנת דלת כניסה, כי אז יש לשלם על המשקוף לדלת הכניסה ועל דלת הכניסה הזמנית, סכום של 2,500 ₪. מדובר במוצרים שנתקבלו אצל התובע והיה מקום לקזז אותם מסכום התביעה. מאחר שלא מצאתי מקום לחייב את הנתבעת, כפי שיפורט בהמשך, ממילא אין הדבר משליך באופן ישיר על פסק הדין.

הסכם ההפצה - אין מחלוקת כי בעת ביצוע ההזמנה טרם נחתם הסכם הזיכיון שסומן כנספח ב' לתצהיר התובע, הסכם אשר נחתם רק ביום 26.11.08. באותה עת עמד בתוקפו הסכם ההפצה מיום 12.3.07, שסומן כנספח א' לתצהיר התובע. לפיכך אין מקום להתייחס לטענות התובע בסיכומיו באשר להסכם הזיכיון ולהוראות המפורטות בו. בהתאם להסכם ההפצה, אין מדובר ביחסי זכיינות, אלא בהסכם לפיו שילובים יפיצו, בין היתר, את הדלתות המיוצרות על ידי הנתבעת. סעיף 33 להסכם קובע במפורש, כי אין למפיץ, היינו לשילובים, כל סמכות לחייב, לנסות לחייב או לקשור את הנתבעת בצורה כלשהיא, במפורש או במשתמע.

ביצוע ההזמנה - במהלך שמיעת הראיות התברר, כי מי שבפועל ביצע את ההזמנה אל מול התובע היה העד מנשה כהן, אשר עבד באותה עת בשילובים 2006, הנתבעת 2 (להלן: "שילובים"). אין מחלוקת כי בראש ההזמנה, המהווה גם קבלה זמנית, מופיע הן הכיתוב dooral & delouya והן הלוגו של שילובים. עם זאת, מדובר בטופס של שילובים, אשר נערך ע"י העד מנשה כהן.