תא"מ 19674-03-14 ירקוני נ' סער טכנולוגיות (ז.ח) בע"מ

לפניי תביעה שהוגשה בגין תקלה שנגרמה במחשב נייד מסוג MacBook Air (להלן: "המחשב"), ובגין נזקים נלווים שנגרמו, כנטען, בשל אותה תקלה.

לטענת התובע, עורך דין במקצועו, רכש ביום 18.11.2012 את המחשב מאת הנתבעת. ביום 16.10.2013, כך לטענת התובע, חדל המחשב מעבודתו, כתוצאה מתקלה שהביאה למחיקת כל המידע והתוכנות שהיו על המחשב. התובע טוען, כי המקור לתקלה היה כשל בייצור הדיסק הקשיח, ועוד הוא טוען כי היצרן, חברת "אפל", אף פתחה בקריאה חוזרת (Recall) למחשבים מאותו סוג.

טענותיו של התובע נוגעות לשני היבטים: האחד – עניינו הפרתו הנטענת של הסכם הרכישה, הפרה הבאה לידי ביטוי, כך לשיטת התובע, במכירת מחשב פגום; האחר – עניינו הפרתו של הסכם האחריות, מאחר שפרק הזמן שארך התיקון עמד על 35 ימים במקום 14 ימים, כפי התחייבות הנתבעת.

לא מצאתי ממש בטענת התובע להפרה של הסכם המכירה. העובדה היא, שהמחשב נרכש למעלה משנה לפני שהודיעה אפל על הקריאה החוזרת, וכי התובע לא הוכיח כי היה על הנתבעת לדעת – למעלה משנה לפני שהיצרן עצמו הודיע על התקלה הנטענת – על אותה תקלה. דברים אלה מקבלים משנה תוקף, מקום שבו התובע לא הוכיח את הקריאה החוזרת בראיות טובות. התובע צירף תדפיס מחשב ובו הודעה למשתמשים. ברי, כי מסמך זה אינו יכול להוות ראיה לאמיתות תוכנו על פי הוראותיה של פקודת הראיות, אולם יש לתת את הדעת גם על העובדה, שאין הוא מלמד כי כל הכוננים בכל המחשבים מסוג זה נפגעו, וכלשון ההודעה:

"To see if your drive may be affected, go to the Mac App Store, click on Updates and choose the MacBook Air Flash Storage Firmware Update 1.1. The firmware update will test your drive to see if it is affected. You will be directed back to this page for next steps if needed."

כלומר – בנוסף להודעה על קריאת השירות, היה על התובע להוכיח, כי הפגם במחשבו הוא אותו פגם בגינו יצאה הקריאה החוזרת – והוא לא עשה כן.

על כן טענת התובע להפרת הסכם ההתקשרות – נדחית.

אשר לראש הטיעון הנוסף – הפרת תנאי האחריות, גם בו לא מצאתי ממש, ואף זאת – מן הטעם שהתובע לא הוכיח, בשום צורה ואופן, את טענותיו בדבר חריגה מן הזמן הסביר לביצוע תיקון.

זהו המקום להעיר, כי התביעה הוגשה בסכום, שהיה מאפשר להגישה בבית המשפט לתביעות קטנות. התובע – שהוא עורך דין במקצועו, כאמור – בחר להגישה בבית משפט השלום. בנסיבות אלה, היה על התובע להציג תשתית ראייתית מתאימה ומקיפה, שיש בה כדי להוכיח את טענתו, כי פרק זמן של 35 ימים הוא בלתי סביר לביצוע תיקון כדוגמת התיקון שבוצע. התובע לא עמד בנטל זה, והסתפק בטענות שלפיהן, לדוגמה:

"אין ולו בעל מחשב נייד אחד, קל וחומר כזה העושה שימוש במחשב זה לצרכי עבודתו, שיסכים כי זה סביר באופן כלשהו להמתין יותר משלושה ימים לתיקון מחשב חדש (כלומר, שנמצא באחריות)." (סעיף 25 לתצהיר התובע).

כדי להוכיח שפרק הזמן שבו בוצע התיקון אינו סביר, היה על התובע להביא חוות דעת של מומחה, שיבהיר מהו פרק הזמן המתאים לתיקון תקלה דוגמת התקלה הספציפית שאירעה.

יש לציין עוד, כי מנהל הנתבעת הציג תדפיס מתוך מערכת שירות הלקוחות של הנתבעת, תדפיס המהווה, לטעמי, רשומה מוסדית כמשמעה בפקודת הראיות, ובה הוברר, כי חרף טענותיו של התובע, התובע הוא שסירב לקבל מחשב חלופי (וראו סעיפים 47 – 50 לכתב ההגנה הנתמך בתצהיר מר סער זגורי). עוד יוער, כי הנתבעת טענה – וטענה זו מצאה אישוש בטענות התובע – כי הוצע לתובע להחליף את הדיסק הקשיח, אולם התובע דרש לברר את מקורה של התקלה, ולא רק לבצע את ההחלפה. התובע אישר טענה זו. בנסיבות אלה, לא ניתן לומר שהנתבעת היא האחראית להתמשכות הליכי הבירור והתיקון.