פסיפיק רכב ותחבורה בע"מ נ' שמיר ואח'

התובעת, הבעלים של רכב מ.ר. 4749252, הגישה תביעה ע"ס 2,576 ₪ לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לרכבה בתאונה מיום 3.6.14 בה היה מעורב רכב מ.ר. 2986350 בבעלות הנתבעים.

הנתבעים הגישו כתב הגנה ובו שלל טענות, כפי שיפורט להלן.

בדיון טען ב"כ הנתבעים טענה אחת בלבד – התובעת לא עמדה בחובתה לשלוח מכתב דרישה טרם הגשת התביעה. מאחר ומלוא סכום התביעה שולם, אין התובעת זכאית להוצאות ולשכ"ט עו"ד. ב"כ הנתבעים תיקן והבהיר כי בניגוד לנטען בכתב ההגנה כי "בטרם הגשת התביעה שולם לתובעת את מלוא סכום הפיצוי בגין אירוע התאונה", הסכום שולם ביוני 2015, לאחר הגשת התביעה (ראו נ/1).

ב"כ התובעת טען כי מדובר בהרחבת חזית אסורה, שכן הטענה לא נטענה בכתב ההגנה. מעבר לכך, מפנה ב"כ התובעת למכתב דרישה שצורף לכתב התביעה.

לאחר עיון בטענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי בנסיבות תיק זה על הנתבעת לשאת בהוצאות משפט ובשכ"ט עו"ד של התובעת.

טרם הגשת תביעה לביהמ"ש, מצופה מהתובעת לפנות אל הנתבעים במכתב דרישה לעניין נזקיה הנטענים. מדובר בהתנהלות מתבקשת ומחוייבת המציאות שמטרתה יעול ההליכים, סילוק מחלוקות בהסכמה מחוץ לכותלי ביהמ"ש וכפועל יוצא הקטנת נזקי שני הצדדים. מקום שבעל דין לא פנה אל יריבו בדרישה טרם הגשת תביעה ומתברר בדיעבד כי הנתבע אינו כופר בחובתו לשאת בנזקי התובע, הרי שפניה מוקדמת היתה חוסכת בהליך משפטי ובעלויות הצדדים הכרוכות עימו. משכך הוכרה העמדה לפיה תנאי לפסיקת הוצאות ושכ"ט עו"ד הינו פניה מוקדמת לצד השני (ראו בעניין זה פסקי הדין של כב' השופט המנוח חאג יחיא בתאמ (ת"א) 160007-09 יוסי חוגי נ' דמיטרי זינצ'נקו (17.4.10) ובתא 204115/02 איילון חברה לבטוח בע"מ נ' יורופקאר השכרת רכב בע"מ (18.1.04)).

לכתב התביעה צרפה התובעת מכתב נושא תאריך 30.9.14 המופנה: "לכבוד עצמאי". במכתב התייחסות לדרישות התובעת ביחס לנזקיה נשוא התביעה. בסמוך לכך רשום בכתב יד "שרית שמיר", כאשר לא ברור מתי נרשם, מיהי שרית שמיר ולאן המכתב, אשר אינו נושא כתובת, נשלח, אם בכלל.

אלא, שהנתבעים לא טענו דבר בעניין זה בכתב ההגנה. כתבי הטענות תוחמים את גדר המחלוקת בין הצדדים. מקום שהנתבעים מכירים בחבותם לשלם את מלוא נזקיה הנטענים של התובעת בגין התאונה אך כופרים בדרישת התובעת לחייבם בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד נוכח העדר פניה מוקדמת, יש לטעון טענה זו, שהינה עובדתית בבסיסה, בכתב ההגנה ולא בדיון באמצעות ב"כ הנתבעים, בודאי כאשר לכתב התביעה צורף מכתב דרישה.

בכתב ההגנה הנתבעת טענה טענות רבות, ונדמה כי לא החסירה טענה אפשרית כלשהי משלל הטענות הנטענות בתביעות מסוג זה. תחילה נטען כי דין התביעה לסילוק על הסף שכן בטרם הגשת התביעה שולם לתובעת מלוא סכום הפיצוי בגין אירוע התאונה (ס' 1ה לכתב ההגנה). עוד נטען כי התאונה אינה מוכחשת אולם הנזקים מוכחשים מכל וכל (ס' 4) וכי מי מטעם התובעת הגדיל את נזקיה והיא טוענת לנזקים שאין להם קשר עם התאונה (ס' 5). הנתבעים טענו גם לעניין האחריות כי התאונה נגרמה באשמתו הבלעדית של נהג רכב התובעת וכי לנתבעים אין כל אחריות לקרות התאונה ולתוצאותיה (ס' 7) ולחילופין נטען כי יש לזקוף לחובת נהג התובעת אשם עצמי תורם עד ל-100% מסך הנזקים (ס' 8). בהמשך אף נטען כי לא חלה על הנתבעים כל חובה לשפות את התובעת (סעיף 9). עוד נטען כי נזקי התובעת מופרכים ומוגזמים, הוכחשו נזקיה הנטענים של התובעת וחוו"ד השמאי שצורפה לכתב התביעה ונטען כי התובעת זכאית להנחת חלפים (ס' 10-11). בנוסף, הנתבעים ציינו כי הם דורשים לחקור את שמאי התובעת ובכוונתם להגיש חוות דעת מטעמם (ס' 12). דווקא הטענה בה אוחזים הנתבעים כעת, כי התובעת לא פנתה לנתבעים בדרישה טרם הגשת התביעה, לא נטענה בכתב ההגנה.