תא"מ 19653-06-15 אבו סנינה נ' דלק מנטה קמעונאות דרכים בע"מ

בפניי תביעת התובע לפיצויים בגין נזק שנגרם לרכבו, לאחר שעובד הנתבעת מילא במיכל הדלק של רכב התובע בדלק מסוג בנזין במקום סולר.

רקע עובדתי

לטענת התובע, הוא הגיע לתחנת דלק של הנתבעת במודיעין, תידלק את הרכב בשירות מלא בסכום של 300 ש"ח, ועובד התחנה מילא במיכל הדלק דלק מסוג בנזין. בשל הנזק שנגרם לרכב מסוג הדלק הלא נכון, נאלץ התובע להזמין גרר על-מנת להוציא את רכבו מתחנת הדלק של הנתבעת, ולהמתין לסיום הטיפול במוסך, שארך כשלוש שעות.

התובע אינו מכחיש כי לא השגיח על עובד הנתבעת ולא וידא כי העובד מכניס לרכבו את פיית התדלוק הנכונה, וציין כי מזג האוויר היה חורפי וכי בוודאי שאין לו כול אינטרס לגרום נזק לרכבו שלו.

ראשי הנזק שנתבעו הם החזר הוצאות הגרירה והטיפול במוסך, השבת סכום התדלוק, וכן פיצוים בגין עוגמת נפש והפסד השתכרות.

הנתבעת, מצדה, אינה מתכחשת לאחריותה לטעות העובד, אשר תדלק את הרכב בדלק שאינו מתאים לרכב התובע, ואף הביעה נכונותה לשלם לתובע את החזר ההוצאות בגין הגרירה, הטיפול במוסך וסכום התדלוק.

לטענת הנתבעת, על התובע רובץ אשם תורם, משלא השגיח כי עובד הנתבעת ממלא את מיכל הדלק של רכבו בסוג הדלק הנכון, וכי די היה בתשומת לב מזערית מצדו בכדי להבחין כי עובד הנתבעת משתמש במשאבת בנזין, שצבעה שונה מצבע משאבת הסולר. הנתבעת אף הטעימה כי רכבו של התובע הוא מדגם אשר יש לו גם גרסת בנזין.

הנתבעת הוסיפה וטענה נגד דרישת התובע לתשלום בגין שתי גרירות, האחת לביתו של התובע, והשנייה למוסך.

עוד טוענת הנתבעת כי הסכום העיקרי בתביעה – עוגמת נפש והפסד השתכרות – נתבע שלא בתום-לב, הוא גבוה משמעותית מיתר רכיבי התביעה (רכיב זה בלבד עומד על 5,000 ש"ח), לא הובאו לו ראיות, והוא בלתי-סביר ובלתי-הוגן.

בין הצדדים לא התגלעה מחלוקת של ממש באשר לעובדות המקרה, אלא רק לעניין גובה הנזקים ולאופן ההתנהלות ההדדי לאחריו.

אין מחלוקת כי עובד הנתבעת תידלק את רכבו של התובע בבנזין במקום בסולר, ויש להניח כי בפרט בדגם רכב המשווק בישראל בגרסת סולר ובגרסת בנזין, טעות כזו היא בגדר טעות סבירה. אין מחלוקת גם כי לרכב התובע נגרם נזק, ואף נגרמה לו עוגמת נפש. כמו כן ברי כי לו היה התובע שם לבו למעשי המתדלק, יכול היה בנקל למנוע את נזקיו ואת עוגמת הנפש שלו.

דיון והכרעה

אין מחלוקת כי הנתבעת נושאת באחריות על הטעות בתדלוק, ועליה לשאת בנזקיו הישירים של התובע, וכן במרכיב מסוים של ביטול זמן.

לעניין אשם תורם, איני סבור כי בתחנה שבה מתקבל שירות מלא יש חובת זהירות על הצרכן להביט ולראות כי רכבו מתודלק בסוג הדלק הנכון, והוא רשאי להסתמך על ביצוע התדלוק על ידי המתדלק, ובכול מקרה של ספק, מוטלת על המתדלק החובה לברר, בין אם בנתונים המצוינים על גבי פיית מיכל הדלק ובין מול הלקוח, את סוג הדלק הנכון שיש למלא לרכב.

בכתב ההגנה ציטטה הנתבעת מתוך ת"ק (ולא כפי שנכתב) 2444/07 מרדכי נ' פז מעלה אדומים, אשר בו נאמרו אמירות בעניין אשמו התורם של הנהג ברכב שלו גרסת דיזל וגרסת בנזין, אך עיון מעמיק יותר בפסק-הדין האמור מגלה כי האשם התורם שנקבע באותו עניין נקבע גם – ובעיקר – נוכח שאלת מהימנות קשה של התובע המתייחסת לגוף העניין, וכן נוכח העובדה שהלקוח שם תדלק מראש במשאבה שהוגדרה כמשאבת שירות עצמי, החזיק את רכבו, שהוא בגודל ממוצע, מונע במשך התדלוק, ולאחר מכן המשיך לנסוע, ובכך גרם את מרבית הנזק. הרכב שבענייננו הינו רכב גדול וארוך; היום היה יום קר (כ-10 מעלות באזור תחנת הדלק); השעות – שעות בין ערביים; המשאבה הייתה משאבה שהוגדרה מראש בשילוט כמשאבה של שירות מלא; והתובע לא עשה כול שגיאה שהיה בה כדי להגדיל את הנזק, ומיד הזמין גרר. נסיבות אלה מראות כי אין הנדון דומה לראיה, וכי אין לזקוף לחובתו של התובע אשם תורם בנסיבות אלה, ומנגד אין לקבוע קביעה נחרצת להלכה כי לא יוכר אשם תורם במקרים אחרים של טעות בסוג הדלק.

לעניין הפסדי השתכרות, הרי שאלה לא הוכחו, ויש להעריך את ביטול הזמן על דרך האומדן. בית-המשפט לא קיבל את טענות הנתבעת שלפיהן אין להכיר בנזק זה כלל, שכן יש לתת פיצוי הולם גם לביטול זמנו של אדם, הנובע מהשבתת רכבו לאותו ערב ולבוקר שלאחריו.

יש להצר על כך שהצדדים לא הגיעו להסכמה בנקודה זו, ובהיעדר הסכמה – יכריע בכך בית-המשפט על דרך האומדן, ובתוספת ההוצאות אשר נגרמו מהצורך בתביעה ובניהול המשפט.

הנתבעת תשלם לתובע את הוצאות הגרירה לבית חנינא, מקום מגוריו, ולמחרת, לגבעת שאול, שכן יש לקבל את הטענה כי לא רצה להשאיר את רכבו במשך הלילה בסמוך למוסך נעול באזור תעשייה.

עוד יש לפסוק את הוצאות התיקון במוסך, להשיב את סכום התדלוק, וכך פוסק בית-המשפט. הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: