תא"מ 19631-07-16 קווים תחבורה ציבורית בע"מ נ' זומר ואח'

עניינה של התביעה שלפניי נזק רכוש שנגרם לאוטובוס התובעת, כתוצאה מתאונת דרכים בה היו מעורבים אוטובוס התובעת ומונית הנתבע 1 (להלן:- "הנתבע"), כשהיא נהוגה בידיו.

אין חולק, כי שני הרכבים נסעו בכביש החוף, כביש 2, כאשר האוטובוס נוסע בנתיב הימני לנתיב נסיעת המונית. שני מסלולי הנסיעה הם מסלולים לנסיעה ישר.

לטענת נהג התובעת, בשלב מסויים הרגיש פגיעה ברכבו. הרכבים עצרו בצד הכביש והסתבר, כי האוטובוס נפגע בדלת שירות שבצדו השמאלי של הרכב, כאשר המונית נפגעה במראה הימנית.

יצויין, כי בתמיכה לתביעתה הגישה התובעת חוות דעת שגויה הנוגעת לפגיעה בצדו הימני של האוטובוס ואולם טעות זו תוקנה ועתה צורפה חוות דעת באשר לפגיעה בצדו השמאלי של האוטובוס.

כן צורפו לבקשת בית המשפט תמונות שצולמו ביום הפגיעה ומשקפות את הפגיעה, כפי שעולה מחוות דעת השמאי שצורפה.

נהג התובעת טען בעדותו, כי המונית סטתה לכיוון נסיעתו. ככל הנראה, המונית ביקשה לצאת במחלף הקרוב למקום הנסיעה ואמנם, לאחר שהצדדים החליפו פרטים, יצאה המונית מהמחלף. נהג התובעת טוען, כי לא סביר שהאוטובוס הוא זה שיסטה לכיוון המונית, שכן אם היה האוטובוס סוטה, הפגיעה במונית היתה גדולה יותר וכן היתה בחלק האחורי של האוטובוס.

נהג המונית מסכים למעשה, כי לא סביר שהאוטובוס יסטה לכיוון נסיעתו, שאז סביר יהיה להניח, כי הפגיעה תהיה גדולה יותר.

למעשה, לשיטת הנתבע, הוא נסע בכביש כשאין לצדיו רכבים והאוטובוס נוסע מאחור, בנתיב הימני. ברגע שהאוטובוס חלף על פניו, במהירות גבוהה, שפשף האוטובוס את המראה. לטענת הנתבע, סביר להניח שהאוטובוס פגע במראה עם חלקו הקדמי של האוטובוס. לטענת הנתבע, מדובר במכוניות שהתקרבו זו לזו מידי ומכאן הפגיעה ברכבים.

לאחר ששמעתי את הנהגים, הגעתי לכלל מסקנה, כי יש מקום להעדיף את גרסת התובעת באשר לאופן התרחשות התאונה על פני גרסת הנתבעים.

כאמור, הנתבע עצמו אישר, כי לא סביר שהאוטובוס יסטה לכיוון נסיעתו. ואמנם, לו היה סוטה האוטובוס ימינה, החלק האחורי של האוטובוס היה סוטה שמאלה לכיוון המונית, אלא שאז לא סביר להניח, כי רק המראה היתה נפגעת, שכן החלק המצוי אחרי דלת הרשת שנפגעה היה סוטה תחילה והיה פוגע אף הוא במונית ולא רק המראה היתה נפגעת, או שלו זו היתה נפגעת לבדה, היא היתה נפגעת מהחלק האחורי של האוטובוס.

מנגד, האפשרות לפיה האוטובוס עקף את המונית ושני הרכבים פגעו זה בזה, היא אפשרות שלגביה לא ניתן לדעת מי הוא זה שאחראי להתרחשות התאונה, אך לו אמנם היה מקום לקבל את גרסת הנתבע בעניין, הרי שלשיטת הנתבע, האחריות להתרחשות התאונה הינה כיוון שהאוטובוס החל בעקיפת המונית. במצב דברים זה, אמנם, כגרסת הנתבע, היה סביר שהאוטובוס יפגע במונית עם חלקו הקדמי של האוטובוס ואולם, שעה שהאוטובוס נפגע בחלקו האחורי, הרי שפגיעה זו חייבת להתרחש במקרה של סטיה של אחד הרכבים והיות ונשללה האפשרות שהאוטובוס סטה, הרי שסביר יותר להניח, כי המונית, שכבר היתה חייבת להבחין באוטובוס שמרביתו חלפה על פניו, היא זו שסטתה מבלי להבחין באוטובוס (ייתכן, כיוון שהנתבע סבר שאין לצדיו רכבים, כפי שהעיד).