תא"מ 19566-07-14 בנק דיסקונט לישראל סניף חדרה נ' א. ואח'

רקע וטענות הצדדים:

1.התובע הוא בנק. לטענת התובע, בשנת 1998, הנתבעים פתחו חשבון משותף, שמספרו 755591. לפי התנאים המפורטים בטופס פתיחת החשבון הסכימו הנתבעים כי יש צורך רק בחתימתו של אחד מהם על מנת לחייב את החשבון או על מנת לבצע כל פעולה שהיא בחשבון.

ביום 23/5/12 חתם הנתבע 1 על בקשה לקבלת הלוואה בסכום של 100,000 ₪. ההלוואה ניתנה. לטענת הבנק, הנתבעים לא עמדו בהחזר ההלוואה במלואה. לפיכך, חוייב החשבון ביתרת ההלוואה שלא נפרעה. יתרת החוב בחשבון, הכוללת את יתרת ההלוואה שלא נפרעה, עומדת על סכום של 54,991 ₪.

לפיכך הוגשה התביעה.

2.הנתבע 1 לא התגונן. מהחלטת כב' הרשם רומי, בבקשת הרשות להתגונן מיום 15.03.15, נראה כי במועד הדיון בבקשה, הנתבע 1 היה נתון תחת צו כינוס נכסים בהליכי פש"ר.

הנתבעת 2 הגישה בקשת רשות להתגונן ולאחר שקיבלה רשות להתגונן נשמעו הראיות בפני.

הנתבעת טענה כי אמנם פתחה עם הנתבע את החשבון נשוא התביעה, כחשבון משותף, ואולם בשנת 2002 התגרשה מהנתבע ופתחה חשבון אחר בבנק אחר. הנתבעת טענה כי מאז 2002 אין לה כל קשר לנתבע או לחשבון נשוא התביעה. הנתבעת טענה בתצהירה כי לאחר גירושיה לא ביצעה שום פעולה שהיא, לא חתמה על דבר ולא התחייבה לדבר מול הבנק התובע, בכל הנוגע לחשבון נשוא התביעה. לטענתה, כל פעולה שבוצעה מאז בחשבון, לא נעשתה על ידה אלא רק על ידי הנתבע 1.

הנתבעת 2 טענה כי הבנק ידע שהיא אינה פועלת בחשבון בעקבות גירושיה מהנתבע. הנתבעת טענה גם כי עד לגירושין בשנת 2002 היתה בחשבון פעילות מצומצמת בלבד ובהיקף קטן, ואילו לאחר הגירושין היקף הפעילות בחשבון גדל ועמו סכומי האשראי. הנתבעת טענה כי החל משנת 2011 שימש החשבון גם כחשבון עסקי לנתבע 1 ובוצעו פעולות רבות בין חשבון זה לבין חשבונות אחרים של הנתבע 1 באותו סניף.

הנתבעת טוענת כי היא אינה חייבת לשלם לבנק בגין יתרת החוב שנוצרה בחשבון, ובמיוחד בגין ההלוואה, וזאת מאחר והבנק הסתיר ממנה, בחוסר תום לב, את התנהלותו חסרת האחריות בעת שנתן מסגרת אשראי בחשבון ללא ידיעתה.

דיון

3.הנתבעת אינה מכחישה שחתמה על מסמכי פתיחת החשבון כחשבון משותף לה ולנתבע, וכי הסכימה שהבנק יוכל לראות בחתימת אחד משני בעלי החשבון כמחייבת את שני בעלי החשבון לכל דבר ועניין.