תא"מ 19502-12-13 עיריית חיפה נ' נוימן-שלו

1.הצדדים הסמיכוני ליתן את פסק הדין לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט. 

2.התביעה נפתחה כתביעה בסכום קצוב בהוצאה לפועל על סך 7,648 ₪. מדובר בשכר לימוד שנטען שלא שולם בגין לימודיו של בן הנתבעים, אושר, בגן העירוני (טרום חובה).

3.הנתבעים טענו מספר טענות, בין היתר שהתובעת מערבת בין חובות ותשלומים שונים. לדברי הנתבע טענה התובעת בכל פעם שתשלומים ששולמו (תשלום של 6,615 ₪, ששולם ע"י אם הנתבע בכרטיס אשראי, ותשלום של 3,008 ₪ ששולם בנוסף) – שולמו בגין עניינים שונים. הטענה היא שבנובמבר 2011, פנה נציג של העירייה לאמו של הנתבע וטען כי קיים חוב ע"ש הנתבע בסך 3,008 ₪, והאם שילמה החוב באמצעות כרטיס אשראי. מספר חודשים לאחר מכן פנה שוב נציג העירייה וטען שעדיין יש חוב שמקורו בארנונה של דירה בבעלות הנתבע, דירה המצויה בקרית חיים. הנתבע השיב שאינו מתגורר בה מעל 10 שנים ואז שינה הנציג טענתו וטען שמדובר בחוב שמקורו באגרת שילוט של עסק בבעלות הנתבע ברח' קליבנוב (הנתבע טוען כי שכר דירה שם אך לא תלה עליה שלט). בבדיקה חוזרת טען הנציג שמדובר בחוב עבור לימודי בתו של הנתבע בגן ילדים ואז השיב הנתבע כי בתו כבר בת 17 והנציג שינה טענתו והסביר שהחוב נובע מחוב ארנונה לעירייה. לאחר בירור של הנתבע בעירייה נטען כי החוב נובע בגין אי תשלום שכר הלימוד של בנו אושר בגן העירוני. הנתבע גורס כי שילם איפה את החוב באמצעות אמו ששילמה 3,008 ₪ בכרטיס האשראי.

יצוין כי הטענה בדבר תשלום נוסף בסך 6,615 ₪, לא נזכרה במקור בתצהירי הנתבעים, אך מכל מקום צורפה לה אסמכתא בדמות דף חיובי האשראי של האם שצירפו הנתבעים בשלב מאוחר.

4.העירייה מצדה מפנה לכך שאותו תשלום נוסף של 6,615 ₪ ששילמה אם הנתבע בויזה ב 1/5/13, שולם על חשבון חוב ארנונה והוצאות אכיפה בגין הדירה ברח' יוסף 45 חיפה, כאשר הוגש אישור תואם מספרי העירייה (ת/1).

באותו אישור פוצל התשלום כתשלום על חשבון בסך 5,735.35 ₪ ותשלום נוסף של 8,79.9 ₪ בגין הוצאות גביה (לטענת העירייה). צירוף סכומים מניב אכן 6,615.25 ₪.

5.העירייה טוענת שמדובר בהגנת בדים וכי אכן שולם הסכום של 3,008 ₪. אולם אותו סכום שולם כעולה מספרי העירייה בגין שכר לימוד של בת הנתבע, דנה (בבי"ס רעות). צורף תדפיס מספרי העירייה.

אין חולק שאותו סכום בגובה 3,008 ש"ח שולם בתאריך 23/11/2011. הדבר נובע הן מספרי העירייה והן מדף פירוט חיובי האשראי של אם הנתבע, אשר שילמה התשלום. אלא שבאותו דף פירוט של חברת האשראי נרשם אכן שהחיוב נזקף לטובת ארנונה (ולא בגין חוב שכר לימוד).

עם זאת לא ברור האם מדובר על כינוי כללי בחברת האשראי לאגף הגביה של העירייה.

6.טענה נוספת של הנתבעים המשלימה טענותיהם שנזכרו, הינה שהנתבעת הכניסה את בנה אושר לגן נעמ"ת ובגיל 3 לערך עבר לגן העירוני של התובעת. הנתבעת טוענת שמילאה טפסים לשם קבלת הנחה בתשלום בגין לימודיו של אושר בגן העירוני. שיעור ההנחה לו הייתה זכאית כגרושה העובדת בנו"ש על פי שיעור השתכרותה עמד על 90%. לראייה כשנה לאחר מכן, בן נוסף שלה החל ללמוד בגן העירוני והוגשו על ידה בגינו אותם טפסים שצירפה שנה קודם בעניינו של אושר. ההנחה אושרה בגין לימודי אותו בן נוסף בגן העירוני, ועמדה כאמור על 90%. אלא מה? העירייה איבדה את טפסי הבקשה להנחה בעניינו של הבן אושר, ולכן התיימרה בתביעה זו לחייב בשכר לימוד מלא בגין לימודיו של אושר בגן.