תא"מ 19404-05-15 בנק מזרחי טפחות בעמ נ' אלה

לפניי תביעה בסך 53,669 ₪ שהגיש בנק מזרחי טפחות בע"מ (להלן: "הבנק") נגד הנתבע בגין יתרת חוב שלא סולקה.

על פי כתב התביעה, הנתבע מחזיק בחשבון בסניף רוטשילד של הבנק, ולהבטחת אשראים שניתנו בחשבונו, שעבד שני כלי רכב: פולקסווגן ג'טה וסיטרואן ברלינגו (להלן: "כלי הרכב"). ביום 22.1.2015, נרשם בחשבונו של הנתבע חוב בסך 148,188 ₪, אשר הועמד לפירעון מיידי בהתאם לתנאי העמדת האשראי, ועל כן נפתח תיק הוצאה לפועל שמספרו 532528-02-15 למימוש כלי הרכב (להלן: "תיק ההוצאה לפועל"). במסגרת זו, מומשו כלי הרכב, ותמורתם הופחתה מחובו של התובע לבנק. על יתרת החוב הוגשה התביעה שלפניי, שהוגשה כתביעה בסדר דין מקוצר.

הנתבע הגיש בקשת רשות להתגונן, אשר טענת ההגנה היחידה שבה הייתה כי הבנק התרשל במימוש כלי הרכב, כי לא היה מודע להליכי המימוש השונים, כי כלי הרכב נמכרו במחיר נמוך משמעותית ממחירם הראוי (וראו סעיף 9 לתצהיר התומך בבקשת הרשות להתגונן), וכי מאחר שלא עודכן בדבר הליכי המימוש, לא יכול היה להתנגד להם.

יוער, כי בשונה מטענת ב"כ הנתבע בסיכומיו לפניי, הנתבע לא כפר בקיומו של חוב לבנק אף לא בהיקפו, וטענתו היחידה בתצהיר התומך בבקשת הרשות להתגונן (שהפך לכתב ההגנה בהליך) נגעה לשווי הבטוחות בעת מימושן ולהתרשלותו הנטענת של הבנק.

המצב הוא, אפוא, כי הנתבע אינו מכחיש כי חובו לבנק עמד ביום 22.1.2015 על סך של 148,000 ₪ בקירוב, והטענה היחידה שבה ביקש רשות להתגונן הייתה הטענה כי הבנק אינו זכאי להיפרע את יתרת חובו בשל התרשלותו של הבנק במימוש כלי הרכב.

בהחלטתי מיום 8.12.2015 קבעתי כי תינתן רשות להתגונן, אך הרשות תותנה בהפקדת סך 18,000 ₪ בקופת בית המשפט. למסקנה זו הגעתי לאור העובדה, שסברתי כי גם אם לא ניתן לומר שטענות ההגנה משוללות סיכוי באופן מוחלט, אזי מדובר בטענות המבקשות לתקוף תקיפה עקיפה של החלטות מחייבות של רשם ההוצאה לפועל, ועל כן סיכוייהן להתקבל – קלושים ביותר.

על החלטתי זו הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי (רע"א 7276-01-16) אשר נמחקה בהמלצת בית המשפט, ומשלא שולם הסכום שעליו הוריתי, ניתן ביום 3.2.2016 פסק דין הדוחה את בקשת הרשות להתגונן.

על פסק דין זה הגיש הנתבע ערעור לבית המשפט המחוזי (ע"א 42863-03-16), וערעור זה התקבל בפסק דינה של כב' השופטת אביגיל כהן מיום 6.10.2016, שבו נקבע כי:

"במקרה דנן, ככל שהמבקש – המערער היה מצליח להוכיח בסופו של יום, כי הוא לא ידע על השמאות מטעם הבנק ועל האפשרות להגיש שומה מטעמו ולהתנגד למכירת כלי הרכב בסכומים שבהם נמכרו וזאת מבעוד מועד, יכולה לקום לו בסופו של דבר טענת הגנה אפשרית ולא ניתן לומר כי מדובר בטענה שהיא בגדר 'הגנת בדים'" (סעיף 11 לפסק הדין בערעור).

בהתאם לפסק הדין, קבעתי את התיק לשמיעת ראיות לפניי, ועדויות הצדדים נשמעו.

טענות הנתבע ביחס לתצהיר התובעת

בטרם תחילת הדיון, הגיש ב"כ הנתבע בקשה למחוק את תצהיר העדות הראשית מטעם הבנק, וזאת מאחר שלטענתו, התצהיר כולו מבוסס על עדות מפי השמועה. לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים בעניין זה, אין בידי להיעתר לבקשה.