תא"מ 19330-02-14 וינוגרצקי נ' להב ואח'

התובע היה במועדים הרלוונטים הבעלים של רכב מ.ר. ***. הנתבע היה הנהג ברכב מ.ר. ***. אין מחלוקת כי ביום 14.10.13 רכב התובע עמד בחניה בצד שמאל של כביש שירות בבת ים וכי רכב הנתבע חלף במקום, מימין לרכב התובע, וביצע פניה שמאלה לצורך יציאה מכביש השירות וכניסה לכביש הראשי.

התובע טוען כי בעת הפניה האמורה שמאלה, פגע רכב הנתבע בפגוש הקדמי של רכבו, גרם לתלישתו החוצה ולנזקים שונים ברכב. מיד כאשר התובע פנה אל הנתבע במקום האירוע, הכחיש הנתבע קיומו של מגע בין כלי הרכב וטען כי התובע מנסה "להלביש" עליו נזקים. אשר על כן, הזמין הנתבע משטרה למקום.

התובע והנתבע העידו לפני. כמו כן, העיד לפני השוטר אינהורן אשר הגיע למקום בעקבות קריאת הנתבע ומילא דו"ח פעולה.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, בתמונות שצילמו שני הנהגים בזמן אמת, שמעתי את העדים ואת טענות ב"כ הצדדים, הנני סבורה כי התביעה הוכחה במאזן ההסתברויות.

התובע מסר גרסה מיד לאחר התאונה בפני השוטרים שהגיעו למקום, כפי העולה מדו"ח הפעולה. גרסה זו מתיישבת עם האמור בהודעתו לחברת הביטוח, בתצהירו ובעדותו בביהמ"ש. התרשמתי מהתובע כמי שמביא לפני את הדברים כהווייתם וכפי שארעו בזמן אמת. התובע תאר כיצד נכנס לרכבו, ביצע פעולות שגרתיות לקראת התחלת נסיעה ואז חש חבטה ברכב בצד ימין. התובע הבחין ברכב הנתבע לוקח סיבוב קצר מידי שמאלה, צמוד לרכב התובע. התובע טען בעדותו כי הגלגל השמאלי אחורי של רכב הנתבע פגע בפינה ימנית קדמית של רכבו. כאשר הנתבע חש במכה, עצר את רכבו במרחק של כ-5-10 ס"מ מרכב התובע. לאחר התאונה שני הנהגים ירדו מהרכבים, צילמו תמונות. כעבור מספר דקות טען הנתבע לפני התובע כי מדובר בנזקים קודמים שהתובע מנסה "להלביש" על הנתבע (ס' 5-6 לתצהיר).

הנתבע טען כי כאשר החל בפניה שמאלה, ניגש אליו התובע, אשר ישב קודם לכן ברכבו, וטען כי במהלך הפניה פגע ברכבו אך הנתבע הכחיש, כבר אז כמו גם היום, מגע כלשהו בין שני כלי הרכב (ס' 2 לתצהיר). כאשר נשאל הנתבע בחקירתו מדוע עצר את רכבו, מקום שלשיטתו כלל לא נוצר מגע בין כלי הרכב, הסביר כי מאחר ובמקום מדרכה, אותה עליו לחצות לצורך ביצוע הפניה שמאלה, "אני חייב להאט ולצאת. גם יש מדרכה שעוברים הולכי רגל, אי אפשר לנסוע שם מהר" (ע' 7 ש' 23-25). דהיינו, גם בתצהירו וגם בעדותו הנתבע לא טען כי עצר במקום בגלל מצב התנועה, אלא כי היה במהלך ביצוע פניה והאט את נסיעתו. משמע, עצירתו במקום הינה בשל הפגיעה. הדבר מתיישב עם עדות התובע לפיה הנתבע נשאל ע"י השוטרים שהגיעו למקום מדוע עצר את נסיעתו אם לא התרחשה תאונה והנתבע השיב 'סתם עצרתי' (ס' 7 לתצהיר) וכן מתיישב עם האמור בדו"ח הפעולה: "לציין כי אלון אכן נעצר במקום ולא המשיך הלאה ולא הסביר מדוע עצר ליד רכבו של הנהג השני" וכן: "לציין כי אנטולי טען כי אלון נעצר והחל לדבר איתו בגלל שאולי שמע מכה כלשהיא ולא לחינם עצר במקום". אציין כי בחקירה הנגדית התובע לא נשאל דבר אודות הטענה כי הנתבע עצר את רכבו בעקבות פגיעה ברכב התובע.